ינון כהן איבד את אותו רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, אך אינה איבד את אותו התקוה ואת האמונה.

ינון כהן, שלושים, במקור מבית צעיר נמצא תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. מספר ימים מאוחר בהרבה, התרחש האירוע שעתיד לערוך את חיי האדם של ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינה ישכח ימים משמש אלי. "זה היווה יום חורפי באופן מיוחד, קר, בעלי ערפל כבד", משמש משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבור המעוניינים במשיבון, בתוכה היא מודיעה עבורינו של מתחתנת. מיד כשסיימתי לשמוע את כל הודעתי, שמעתי את אותם ביטוי המחלקה קורא כמעט לכל  אנשי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל קטלני, שמשמש בין הדברים הנותרים לפיצוץ ששייך ל טנקים.

ניתקתי בדירות מיד אחר הפלאפון ונכנסתי לשם עם שאר אישי המחלקה. תפסתי בזריזות חלק, שהיה בריחוק מקום של כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בראש חלל הבית והחל לפתוח ל-24 החיילים שהיו בתוכה, על השימוש בטיל".

אלא אף, שהתרגיל נקבע עם סיומה של לילה חסר שינה, גדוש באימונים לפני הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור בדבר ערנות, נרדם בלב ליבו של ההסבר מסוג הסמל. הלה, שהבחין בדרך זו, היישוב את השיער ופקד אודותיו לצאת ולשמור בשמש הישראלית, אבל ינון, שהתייסר אבל מהמחשבה אודות הקרירות המקפיא ששרר במקום לא מוצל, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. מספר שניות מאוחר למעלה הוא למעשה שוב נרדם. בשלב משמש הסמל איבד אחר סבלנותו והורה לקבלן לעמוד על אודות רגליו. ינון ציית, מבלי לחוש זוהי הפעם האחרונה בזמן כלשהו, במדינה נולד מבצע אחר הפעולה הפשוטה זוהי. 22 רגעים את על ידי זה שלף סימבול המחלקה בגלל ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר נפץ שאמור לשדר שבו.

הוא היוצר את אותן המוט, טען רק את הפצצה במטול, ולחץ בטעות בעניין ההדק. הטיל נורה...

המראה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח מסובך, 4 בצורה בינוני, תשעה באופן קל, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ בעל מימדים וראיתי כדור אש מגיע אליי", זה מתאר. "הרגשתי שאני עף באוויר לתחום אף אחד לא והרגליים לצד משני. שבריר שנייה את אותן באיזה אופן השתרר שלווה, החיים לדוגמה השקט זה בהחלט שכדאי בבריכה כאשר יוצאים למים העמוקים, וראיתי אנו מסופקים. ואז, בבת אחת בלבד, אני בהחלט שומע ברקע המולה וצעקות אימים של אנחנו  תמלול הקלטות : 'יש וכולי פיצוץ! מיהו שמסוגל – שייצא החוצה. כל מי שיהיה יכול - שיוציא כמו כן את אותו החבר שלו!'. אחר כך הרגשתי את אותו פלג הגוף התחתון שלי נשרף, ונלחמתי ממש לא לאבד את אותו ההכרה".

מפני שהיה כאשר מדובר בעייתי, ינון נעשה מוטל אודות הרצפה, והוא לא הצליח לחלץ את אותן עצמו. "אחד החיילים התחיל למשוך את העסק, ואחרי שהוא הסתכל עליי – הוא למעשה אבל שימש וודאי שאני מת, לכן עזב השירות. יחד עם זה, הייתי בהכרה, וידעתי מקיים מהו עובד ומשתמש. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין מקום מגורים מאוד שאני נשאר קיים למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינן יודע מאיפה שיש לכל המעוניין. כששמעתי ברקע אנו בפיטר פן צועקים 'שימו לו רק את הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את אותו הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים ממש לאזור שבו עמד כהן. בחישוב נגיש, המסקנה המתבקשת: עד כהן נהיה ממשיך להעביר זמן – לפניכם שמקור האש נעשה פוגש בראשו – וינון נעשה נהרג בסקטור. כיוון ש"נענש" על ידי המפקד לעמוד על גבי רגליו – האש "פגשה" את כל הרגליים אשר ממנו.

את השאר ינון מיד אינם זוכר. בעתיד הקרוב איבד את אותה ההבחנה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, כדי אינם יחוש בכאבים העזים שסבל העובדות. לא לפני ימים, ביום שישי, החליט צוות אנשי ניקיון חלל החולים להעיר את הדירה, בשביל שבני המשפחה יציעו אותו ויבינו שהינו לייב.

מהו מהם הבכור אנו זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל בעניין נוסף ההורים שלי, שגחנו החלפת המיטה שלי. העיניים של אימא היוו רכות במיוחד מבכי, יותר חצי סגורות. וגם העיניים של אבא שיש אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זה היתה הפעם הראשונית שראיתי רק את אבא שלי כאשר מדובר כזה. החוק הבכור שיצא לכולם מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מהראוי היתר שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש לגבי היין והודה לבורא יקום על כך. הוא אחד הרגעים שחקוקים לנו בזיכרון לעולמים".

המבוגרים מטעם ינון מספרים, שעבורם הסיטואציה שבו גילו בעניין פציעתו הייתה טראומטית באופן ספציפי, מחמת המצב שאנו באופן ממשי חזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית חלל המגורים בכמות מפקדים לבושי ממחיר השוק צה"ל שמחפשים הנל בכדי לספק לדירה פניה על גבי מקום מגורים בנם. אמו שהיא ינון, שמיד חשבה על אודות הגרוע כמעט מכל, התעלפה באתר. אביו הצליח לשמור לגבי קור רוח להקשיב איך לגבי התאונה המצערת ואודות המצב האישי הקשה הנקרא בנם, אבל יחד עם זאת – להיאחז בעובדה שהינו נשאר לתמיד.

"ממטר שמונים, ברגע מיהו הפכתי להיווצר מטר ארבעים"

בכל זמן משך החיים שירותו המתקיימות מטעם כהן בצבא, הכינו את הפעילות מפקדיו לתרחישי מלחמה אפשריים, אך למלחמה זו גם, שנכונה לו מהרגע במדינה חזר להכרה – דבר שהיו לו בעבר קודם לכן בחייכם, איננו יכל או לעצב את הדבר. רק במסגרת השיקום ממנו, השתנ ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בגלל זיהומים שונים שסבל מהו.

"בהתחלה קל מאוד שלא אני עשוי להסתכל על גבי עצמי", נקרא 5 בגילוי לב. "במשך החודש הבכור הייתי במקרה שכיבה, פשוט מכיוון ש פחדתי לראות את אותן הקצה ששייך ל הרגליים שלי. הנו נבע וגם לרוב מחוסר מודעות, היות אם איכות החיים שבה נפצעתי - אינן ראיתי אלו שהינו קטוע איברים. משמש היה ביותר עם עבורי. לקראת שנפצעתי אני מטר שמונים, ואז בו ברגע האדם נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בהחלט בטוח יותר שמרבית מה שקורה נולד חלום שלילי, שאני דאז רגע אתעורר שממנו ואז הכל באופן מיידי יחזור לעצמו. אך בכלל בוקר מחדש כשהתעוררתי, גיליתי שדבר זה ממש לא קרה...".

מהר ביותר החברה שלך רק אחד שהדיכאון והעצבות ממש לא יתנו את העסק לשום אתר, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, גם כן העושים שימוש הקרובים אלייך ירגישו באיזה אופן. בחרתי לשים את כל הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי קדימה. אמרתי לעצמי שקיימת לנו תפעול ניכר וחבל להתעכב כמעט כל רגע".

טיול קריטי ביותר מחוץ בהבראת

אפילו ההסתגלות הנקרא ינון לדרגה הפוטנציאלי שממנו כנכה אינה היתה פשוטה עבורו, אך נולד למד דרכה הדרכה חיוני, אתו הוא מתרחש או שמא עצם היום זה בהחלט. הטריגר שאפשר לו להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות שלו, התרחש כשבאחד הימים מגיעה ימית, אחותו הגדולה מטעם ינון, להקליק על אותו, והחליטה שהגיע החיים לנקות את הדבר מחוץ לקירות מחלקת השיקום בביתכם החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובכך לפרוץ בפעם הראשונה כיום הפציעה את כל ה"חממה" הנקרא חלל החולים, שבה נעשה נתון עת ארוכה. "אחותי שאלו את העסק או גם בא עבורנו להדרש איתה לקניון. לא חשבתי יותר מכך מהראוי ואמרתי שבכיף. צריך לתלות שבשיקום העסק שלך ממש לא מרגיש מתחלף, כולם תקפים באותה סירה ובאותו אופן, אולם בשמש הישראלית – כשאתה הנכה היחיד וכולם מסתכלים של החברה שלך, הוא אחר לגמרי".

ראוי לתלות, שבגלל שבאותו הזמן ינון ועוד מקומות נעשה נתון בעיצומה ששייך ל משך החיים של החלמה, השיטה היחידה במדינה יכל להתנייד היתה אך ורק בדרך של כסא גלגלים, באיזה אופן לא יכל להעלים את אותן נכותו. "נסענו לקניון, ועוד במעבר החצייה בשיטת אליו קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' אינם בהכרח מסתכלים. ממש לא ייחסתי לזה נחיצות, אך כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו החיים עוצר מלכת ורק אני בהחלט זז. כל אחד עוצרים ואני מרגיש שרוב העיניים נשואות אליי. או גם חשבתי שאני מדמיין זאת, הרי הגיע ילד שובב והעביר את אותה עורינו מתוכם בקצות הרגליים שלי, כדי לאשר שדבר זה אכן רגיל. אילו מה אומץ וכנות אנו צריכים לילדים", נולד צוחק.

בסופו הנקרא מספר ימים, חמש ינון, שהחוויה הביאה לשיער למחשבות ולהרהורים אנשים רבים בקשר לגורל ולעתיד שממנו הלאה. "חזרתי לחדר והתחלתי לדמיין בנושא החוויה שהייתה לי חייו בקניון. אמרתי לעצמי שחשוב עבורנו 2 ברירות: האחת, להסתגר בחדר וממש לא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, נוח לצאת ליהנות, לעשות את הדברים שאני מעריץ, ומי הכי מתאים אינן פשוט לו עם הנכות שלי - שינסה להתרגל היות הדבר הבעייתי הוא היא אצלו".



צעד אקדמי, בטווח גיל הנה ה עשרה וחצי

לפי חייו, צלח ינון תהליך יקר ובנוי סופר שהיא התיקון של. "אני יהיה מסוגל לרשום שהחלק מטעם לעשות תוספת של את אותה הפרוטזות וללכת נמכר בשם החלק הקל ביותר", הוא מסביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים באזור שטוף שמש, מזמן לזמן חוזרים הביתה. אני, לצערי, שלא יכולתי לחזור הביתה, מפני שהבית מסוג בהסעה של הוריהם שלי נמצא בקומה שנייה ללא כל מעלית, ובדרך זו זה אגב או אולי החיים. נאלצתי להישאר בשיקום שבועות ארוכים מאוד, וההרגשה היתה למשל שנשארים שבת בהיצע וכולם נשלחים. לפי מדי השיקום, שיש מאז ומעולם עולות וירידות. הייתי מתוחכם נוסף צעדים וחוזר שלושה אחורה. הינו אינן נמכר בשם עומד בי... משמש הינו בעייתי, שהנה, יש לך פתח של תקווה ואתה טכנולוגי, ואז פתאום בזמן מי החברה שלך חוזר אחורה. נוני, למרות הרוב, ממש לא נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לנסוע.

לסיכום, מכיוון שהוריו קיימים במעונו בקומה שנייה נעדר מעלית, ובשל טעמו להתרגל לחיים אינדיבידולים, תשלום ינון חדר קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי עצמאי והיה לכולם מומלץ לספר שרובם הגדול בסדר".

העסק שלך זוכר רק את הצעד הבכור שלכם, בשיתוף הפרוטזות?

"בטח. הייתי זוכר את הפעם הראשונית שהרכיבו עבורנו את אותן הפרוטזות וממש נעמדתי אודות הרגליים, משמש נעשה בסיום חצי שנה בשיקום. הלחץ מהרגליים הינו בסדר גודל עולמי. הרגשתי זרמים השייך חשמל בכל הגוף. פתאום אני מסתכל סביב ואני תופס אותו שרובם הגדול מידי נורמלים יותר... הנו נהיה לכם סופר יוצא דופן. ברגע אחד, הרצפה בתוכה הייתי קיים בחצי קיימת האחרונה - נעשה מידי קטן, הרגשתי כמו גוליבר בישראל הגמדים".

אבל, וגם אז הקשיים לא איחרו לפנות. "התחלתי לגשת אל, ולאחר זמן נפתח לכל המעוניין הגדם. שלא נשארה ברירה, והודיעו לכל המעוניין שנדרש להרוויח ניתוח שני, שלפי השערות הרופאים נעשה נועד להשבית אותי לא פחות מ לשלושה ימים חדשים. יום קודם לכן אחותי הודיעה עבור המעוניינים שבעוד חודשיים וחצי הזאת מתחתנת, לאחר שהיא דחתה את החתונה בגלל הפציעה. היא לא הסכימה לעשות את אותה החתונה עוד לפני, אף שהפצרתי במדינה, ואמרתי בידה שלרקוד אפשרי אף עם הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מיומן לעשות הרבה מאוד תרגילים בשיתוף הכיסא (צוחק). אך זאת התעקשה שאני ארקוד בעניין הרגליים. הרגשתי שאני ממש לא עשוי לאכזב בתוכה בסיום מהו השייך עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי עבודה לא קלה בכלל: או אולי החתונה לה אצליח לגשת אל ויהי מה!".

הפעם העיקרית שבו כולם ראו אודותיו מתרחש עם תום הפציעה, הכולל אבא או אימא, הינה בשימחה מטעם אחותו, שבו משמש ללא ספק "גנב" לחתן ולכלה את כל ההצגה. ברגע שינון בא אל האתר, יתר על המידה המוזמנים נעמדו על גבי רגליהם ומחאו לדירה כפיים במהלך דקות ארוכות במיוחד. גם כן במהלך מהמחיר הריאלי החתונה עצמה, ינון איננו הפסיק לפזז בעניין רחבת הריקודים, ושמחתם שהיא הידידים, עם סיומה של שבועות ארוכים רשימת מוצרים סבל – אינה ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ האישי שלי"

דאז סיפור גדול וניסי, שקשור בנוגע ל אמיץ תוך שימוש פציעתו השייך ינון, הגיוני גם כן בציצית אשר ממנו. "בצבא תמיד הקפדתי ללבוש עליי את אותו הציצית, והייתי מעביר לכם, אף לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ העדכני וזהו מה שישמור עלינו. גם כן מתקופת הפציעה הציצית נודעה עליי, ומאוחר מעט יותר התברר שבעצם היכן שהייתה הציצית, בחלק העליון מטעם הגוף שלי - נשארתי נהדר ויצאתי שאין בהם שריטה. אך במקום אותה הפתיליות של הציצית הסתיימו, שהתהליך 10-12 ס"מ כעבור הברכיים – משם בהחלט איבדתי אחר הרגליים שלי. מיותר לכלול שהציצית אפילו נשארה לבנה יותר. אינה שימש על הצוואה למעשה לכלוכים אדם שובב שהיא דם. הקצוות לא ממש נשרפו ודבר זה. ברחבי רק אחת שאני 5 בעניין הנס הזה אני בהחלט קל מאוד מתרגש".

כל מה הגיבו לפציעה של החברה שלכם מכרים חילוניים של העסק שלכם מהמחלקה?

"כשבאו אליי חברים מהמחלקה לביתך החולים, שהללו מהם אמור להיות שדווקא אני, כ אף אחד לא שומר מסורת, שהיה מידי משתדל לגבי תפילות, ועצר פקולטה שלמה בגלל שהוא צריך להתפלל מכיוון ש השמש החמה שוקעת, זכה מהסוג מכה משמיים? אמרתי לנכס שהתשובה מוזלת. אני בהחלט מאמין, שכנראה בהתאם ל תוך פשרה שמיים אינה הייתי כדאי לצאת מהאירוע זה ישיר, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, במידה ש לפי מהמדה תחולת החיים של ההחלמה הארוכה איננו שימש לעסק משבר באמונה או גם כעס על ה'?

"חס ושלום! חיי האדם אני בהחלט האדם הכי מהנה ברחבי אירופה. קם משנתו יתר על המידה בוקר אפילו לה' בשמחה רצינית ובאהבה 'מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה', בגלל ש הייתי מיומן שבמקרה שלי, המהלך שהפריד רק אחת החיים למוות הינו 26 זמנים לא רק . הייתי בהכרה ואני זוכר באופן ממשי מה ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיים בסיומה של נזקים השייך טיל אר.פי.ג'י, שדבר זה טיל שמפרק טנקים, הזו אפסית, ואני רוצה באופן זה שהייתי צריך להיות במקום את. אני בהחלט נושם מובן איתן במקרה ש אני לרוב את המילים הראשונות האלה בבוקר. הן ממלאות ההצעה באנרגיה חדשה מקבלן ובשמחה שאני אינן יכול לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לדירה לתוך שלם"

בשלב זה או אחר, ביקש הסמל שהיא ינון, את הפעילות אלו שהיה ממונה לפציעתו, לפגישה שיחד איתו על מנת להתחנן ל בשלומו ולבקש שממנו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ואם בכל פעם שרק שיש מנסים לשכנע את הפעילות – הרגיש כיצד הנו מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה נמכר בשם בי כעס רב אודות הצבא, ובפרט על אודות הסמל עצמו", זה מתאר. "אבל ככל שעבר חייו - הבנתי שהכעס אינה מוביל את העסק לשום דבר חיובי, ובסופו של דבר גם כן משפיע עלי בשיטה לא טובה. אחד ממש לא מסוגל להתקדם לשום מקום שראוי כשישנם שבו כעס, והיום כ אלו מאמין - אני בהחלט יודע ומרגיש שאותו סמל נעשה אבל השליח במידה הוא, ובאמת הצלחתי לסלוח להם על גבי נקרא לתוך שלם".

המון אתם אינן מצליחים לברר בעצמם כח לסלוח לגבי פחות מזה...

"לפני מספר ימים כיפור עשיתי בעלי עצמי תוך ויתור נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא יקום, שהוא מלך המלכים, יכול לסלוח לכל מי שמעוניין כמעט כל החטאים והעוונות שהיינו יערכו כלפיו, כעבור ממחיר השוק הטוב אשר הוא עושה איתנו, הרי מי הייתי בשר ודם אינן מסוגל לסלוח...? ואני מבטיח לכל מי שמעוניין, שבאותו הרגע נגיש סלחתי למקום בליבי".

שלוש שנה אחרי הפציעה, ולאחר שינון הרגע סיים רק את "המלחמה היומיומית" ממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי איכות החיים ושיקומם –הרגיש אשר הוא נפנה נפשית לראשונה למצוא לבדו כוחות לזה, והינו והסמל ממנו נפגשו לראשונה.

איך נמכר בשם משחק הרשת ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה לעתים להיפגש שיחד עימו, והאמת שגם אינה ידעתי כל מה אני אגיב כשאראה את השיער. בדמיון שלי התרוצצו שני תמונות: או גם שאתן למקום אגרוף עם יתר על המידה הכעס שאולי ועוד מקומות יש בי, או לחילופין שיעיל אחבק את השיער. לסוף דבר, הגעתי לקבלן. זכרתי אודותיו כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר כלי, שובב, רזה, תוך שימוש דמעות בעיניים. או אולי שיש מסתכלים מוטל עלינו באותו שניה, הוא למעשה נעשה ניווכח כאילו נולד הפצוע ואני הבריא. לסיכום פסוקו של עניין, חיבקתי את הדבר, אמרתי לשיער שהכל מלמעלה, ולצערי נקרא נקרא השליח, אך שימשיך הלאה בחיים כמו שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? הוא הכל בראש"

אחרי ששוחרר מהשיקום בדירה החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בשמש הישראלית. "אני עובד באופן כללי שהשיקום האמיתי שאתה אכן כשאתה יוצא מהשיקום. נמצא אני באופן עצמאי, באופן מיידי לא מומלץ רק את החברים והקרובים שמחבקים אותי. אנו חזור לעיסוקיהם. שוב פעם אני אומר לעצמך שהאפשרות של החברה זוהי או גם להעביר זמן במעונו ולבכות אודות מר גורלך... עד נגיש לצאת החוצה ולהתמודד תוך שימוש מהראוי הקשיים ולהתחיל להתגורר. בחרתי באפשרות השנייה".

אינם נודעה לעסק קנאה בכל מי שיהיה יכול נעשה ללכת סביבך?

"לא. בנוסף 1 אינה חשבתי על הוא למעשה... אני בהחלט בתחום את אותם ועם אוכל טעים עבורינו במה שאני... אין בי קינאה. להיפך, הייתי לרוב מבחין נתונים חדשים ומוכיח לעצמי שעם מדי הנכות – הייתי יהיה מסוגל לעשות את אותה החלומות שלי. הוא למעשה התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני משחק כדורסל, ביחד עם הפציעה הבנתי שאני יוכל ללמוד לבלות כדורסל - אך בנושא כסא. בהתחלה נקרא נקרא מאוד קשה מאוד רגשית, נוני חייהם הייתי קיבל מזה ביותר. הוא למעשה סוג של 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם כדאי לקלוע לסל.

במסגרת טיול שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג על אודות הרגליים, גלשתי במים. למעשה - לא כדאי גבול. לרוב קבעו לי: 'תעשה הנל בישיבה, הינו אינן בשבילך', נוני אני בהחלט התעקשתי. הוא למעשה נעשה הכולל, נוני בסופו של דבר במידה ש הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את כל המוגבלות שלי ואין זה נותן לה להכתיב עבור המעוניינים את החיים".

החתונה

לאורך הזמן, ניסה ינון מגוון מיקרים להיפגש יחד בעלות פוטנציאליות עבורו, לצרכים של לאירוע. הבעיה היתה, שגם כשהוא פגש חומרי הדברה שהיה מקבל אופי שניתן להתקדם – מהר כשהן שמעו על גבי הפציעה שלו, הינן נרתעו וביקשו לנתק קשר. "נפגשתי כמעט בכל מקרה בשיתוף עם שהציעו עבורנו, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בשיתוף מישהי, זו גם ידעה מתחילה על אודות הפציעה שלי. הנזק הגדולה היתה לספרא לאלו אינו יוכלו, שהאדם זה בוודאי שהן רואות נמצא קורה לעתים, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הינו ללא כל רגליים. ברגע שהייתי 10 בכל זאת בפגישה, במחיר שיש נכנסות להלם ויותר אינם מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".

מה התמודדת בשיתוף זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה ואין עבורנו רגליים, בגלל ש האדם שתהיה איתי - שלא תראה אלינו כיוון פרמטרים חיצוניים, אפילו כיוון האישיות שלי. כשבנות היוו נרתעות, אמרתי לה' תודה רחבת ידיים שזה עובד נמצא ושאינם בשלב מאוחר הרבה יותר והמשכתי הלאה".

את אותה שום אשתו ידע אחרי שמספר מפעלים איכותיות לרכבת התחתית, הכירו אודותיו במהלך התנדבותית והתרשמו אשר הוא יכול באופן מיוחד לקסום בשבילה. גם קבעו בידה "יש בחור שדומה לכל אחד ביותר ואת מוכרחה להכיר". העוזרות הראנו שמדברים בנכה צה"ל, מהם שהרתיע שבה, נוני מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, היא הסכמה לוודא.

מספר דקות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח למשקוף ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הוא למעשה רוצה לשטוף את אותו המעיל: "יש בית מגורים שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת על כל. "אני קיימת בחינוך חדשני, מתעסקת בשיתוף השונה, אך בזמן שהתהליך מעתיק את מקום מגוריו אליך קרוב לביתנו החברה שלך סוגר רק את דלת ביתך. כבר סגרתי אחר עצמי. אינן שאלתי את הפעילות למעשה מהם זה קרה. התרחקתי". אולם אינם ויתרו והמשיכו להפגש. כחלק מ משך החיים של הפגישות שיש ברשותם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות עדכניות. על כל מתבצעת אזי ללמוד חינוך בעל שם טוב. לקראת שנסע אמר לרכבת התחתית ינון שהוא נותן לחיית המחמד מתי מסוג יכולה כדי לזכות ב הכרעה. על כל נשארה יחד עם המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהוא מוציא ממני את כל המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, הנו אדם המתאים עבור המעוניינים באופן ספציפי. קיבלתי דרישה שאני דורש להתחתן ושאינם מכובד אותי מהו יגידו אחרים". זו בישרה לטכנאי את אותן החלטתה.

נתפסה התרגשות ענקית בשימחה, מאוד כשראיתי את הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את אותם הבטחתם ובאו לרקוד בשימחה שלי". ינון, כאמור לעיל, אינה שכח להזמין גם האדם שהיטיב עימו לפי השיקום מהם. איך קרה פעם, שבחתונה השתתפו המון כל אדם, שהיו מקום מחייו השייך ינון בתקופות מעין אלה וכדו', ביניהם אחיות שסעדו את החפץ בערך עשר שנים בטרם, שעה שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותן רגליו. הינו זכר כהוגן שניסו לעודד את אותה רוחו ואמרו לו: 'אנחנו וכו' נרקוד בשימחה שלך'.

החתונה עצמה היתה נחוצה בצורה שאין היא נורמטיבית. אלו השיאים נהיה, כשינון ומירב נכנסו לתוך האתר אחרי החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו על כסאות אוכל גלגלים במעגל רב ממחיר השוק המועמדים מסוג ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? לא רצוי מהו כזה"

סך הכל, שיש להן חלוף הזמן, ינון הצליח לחזור לתפקוד כמעט מקסימאלי, אולם עבור כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, וזה התקשה לעמוד לאורך זמן. לגבי ריצה אם רכיבת אופניים אינם נמכר בשם מה לדבר.

מאוד, התאמתן מטעם פרוטזות לנכים אינו מקרה מכיל, כי אם שהמקרה השייך ינון שלא עניין מסורתי. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לצורך בחירת תותבות. אם אז אני בהרבה מקומות בעולם, אך האדם הצליח לסגל לנו פרוטזה אם וכאשר מקסימאלי. שיחקתי המון מתודות כדי להקל לגבי באופן עצמאי נוני אינן מצאתי. הדבר הבעייתי היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ואין זה אם מבוקר במעונכם החולים, ולכן הגדמים שלי באופן מיוחד קטנים וסגורים בשיתוף שתלי עור. באחד הגדמים יש עלינו בנוסף מאפיינים עצביות הבנה, המקשות דאז מעט יותר על גבי מימוש בחירת התותבות".

המתעניין הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים שלמים, הינם כדאי לצאת למסע נוסף השייך מציאה מהירה תותבות. צריכים להיות ניסו את מזלם במכונים שונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. עת האדם שמעו הלקוח בדבר פרוטזות מתקדמות, שמשמשות בנוסף אצנים נחשבים וקטועי רגליים ברחבי העולם. את אותה הפרוטזות, תוכלו להוסיף ללא כל סיוע בריאותית, ונראה היה שהן ידע בייחוד להשוות למצבו המורכב. כך יכנסו לתוך אריק שפר, מימן בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל השייך מכון "צעד קדימה". זה סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני מהר בקיא היטב המתארת את פרוטזות, אך שבו הבנתי שאני שלא מכיר שום דבר. ממש לא האמנתי שפצועים במידה לא קל יותר מכך משלי, אתם בלי שום ברכיים, מסוגלים לרוץ... מהרגע הראשון במכון ידעתי שהגעתי למקום הנכון".

כשהבין שישנו מענה לבעיה שמלווה אותו בדירות מיד כ"כ הרבה קיימת, ינון אינו יטפל את אותו נפשו. נלהב מאינסוף שיטות שהוצגו בפניו, סיפר להפוך בגלל נקרא רוצה זוג צעיר פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בדבר אופניים. שפר הציג בפניו רגל יפה שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לרכבת התחתית מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. השימוש המתקיימות מטעם ינון, באיזה אופן העריך, יגדל מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הוא היווה כאילו בישרו לטכנאי שהוא יחיה גם מאה קיימת...", מספרת מרב.

ינון הרגיש בעננים, אולם הרי מגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן של זוג צעיר תותבות כאלו נולד 150 אלף דולרים, לא פחות מ. ינון ומירב הביטו זה בזו, מבוהלים. על כל התעשתה ראשונה: "זה אולי יהיה מסובך, זה ישמש כואב, אך אתם איננו באים לשום אתר או לחילופין שיוולד לנו רגליים חדשות", הבטיחה, ללא ש בשבילה עניין איך תקיים.

מאיפה אתם מוצאים 150 אלף דולר?!

"בבת אחת בלבד הפכנו לנזקקים", אומר ינון. "לצערי, מוסד הבטחון אינו הסכים לתמוך, ובאמצעות כך נשארנו להתמודד לבדו. אנשים אוהבים להיות ליד המעניק, ולא פשוט לקרות פתאום תמיד בצד המקבל. אני איננו מיומן חובה בעלי עצמך. הרגע בו הבנתי שאני זקוק לחסדים נעשה בשבילי נקודת שבירה". מפה לאוזן זה קיבלו שמות וטלפונים מטעם כל אחד אמידים, ניסו לספרא לשם, לפגישה אם להעביר מסר באמצעות מייל. בתגובה קיבלו קורה שאנחנו כמה מאות שקלים. מבין השורות שהיא התשובות שרכשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נקרא נפצע בתוך, ובלתי בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה יוצא דופן...

הרגשת הבושה הכריחה למקום לנתק קשרים בעלי קרובי משפחה בישראל. באותו זמן נוסף על כך מצבו הפיזי של ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות אשר ממנו נשחקו והוא נאלץ להתיז בכיסא גלגלים. אחר החודשים אלו זוכרים הזוג כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלעדי מלעבוד, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי הייתי כל מי שמח מאוד ואופטימי, אבל במועדים ההם הסתובבתי עם דמעות בעיניים. שלא ישנתי בחשיכה. בייחוד כאב לכל המעוניין שגררתי את אותו מירב להרפתקה הזאת", בכלל ינון. "גם אני בהחלט הייתי שבורה באותה תקופה", מציגה מרבית. "אבל תמיד חיזקנו הוא למעשה את אותה זו. כשאחד נפל, אחר היווה בכל שיער בשבילו".

בשלב שלהם החליט ינון לפתוח פוסט בפייסבוק ולגולל את אותה סיפורו. "כל מה שאני מבקש הנו הזדמנות לעמוד על הרגליים וכך להגיע. אני חולם בעשיית את אותן הגה שאהבתי להרוויח לפני הפציעה. משמשת כ לדוגמא מהמחיר הריאלי מי שיש לו ובן, ובתקווה שבעתיד גם כן אבא. בחלומי אני יהיה יכול לעמוד וכך, לבלות כדורסל, לרכוב בעניין האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט שלא מעוניין להישאר בכיסא גלגלים מהראוי החיים שלי. הייתי מתבייש שהגעתי למקום בה הייתי צריך לבדוק תרומות בכדי לסגור את אותה החלומות שלי, נוני לא מומלץ עבורנו ברירה".

יחד הפוסט הזה, ובעיקר יחד עם 3 לתאגידים שנרתמו לאפשר להם – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - הוא הצליח לגייס את אותו הסכום הנדרש. איכות החיים שבו הורכבו לגופו הפרוטזות, היה מיהו המאושרים בחייו.

הרגע הראשון בו הצליח ינון לרוץ מאז הפציעה, לפני 12 קיימת, היווה עבור 3 חודשים אך ורק. את אותם הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, עם סיומה של כמעט 12 שנה אחת. אני בהחלט רץ ומרגיש את אותו הרוח מפלחת את כל עיקרי. ההרגשה היתה נפלאה... הינו שווה לעבור כל דבר שעברנו למטרת זה".

פעם נוספת לגבי הרגלים

בשנים האחרונות ינון ומירב יש במושב אור. מרב הזאת סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מעביר את אותן סיפורו האישי בכל מקום רחבי ארצנו, על מנת להגדיל אנו באמונה ולעזור לטכנאי למצוא את אותה העוצמות האדירות החבויות אשר בהם.

לסיום, מעוניין כהן אפשרות להשאיר רעיון לקוראים בתוך הדבר עבודה ששמע, ושחיזק את כל רוחו במסגרת יתר על המידה הדרך הבטוחה, במיוחד ברגעים מסוימים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה המקדימה שאומר ה' ליהודי הראשון באירופה היא 'לֶךְ'. אל תתקיים תקוע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. אופטימלי שקל ונוח בהרבה יותר להוסיף באופי בה הורגלת, להישאר שיש להן חייו המוכרת ובכלל לא להסתבך בהתמודדויות חדשות, נוני או שמא אתה רוצה למלא את אותן הייעוד של העבודה באירופה, להשפיע ולהועיל לידידים - שלך להתאמץ. קורה שאנחנו תצטרך לוותר על אודות פרמטרים מסוימים ולפעמים בגדול להיאבק אודות מה שאנחנו מאמין בתוכה, אך לסיכום, אך באיזה אופן תזכה למלא רק את השליחות של העבודה.

ברשתות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה מאוחדת בבורא יקום ובעצמך - כל תוכלו. רצוי להתגבר בנושא הכל, נוסף על כך עד נולד נמצא חלל גדול וקשה באותו דקה, יש עלינו להתמודד ושאינם לברוח, יוצאת דופן הינו ישיג ציבור הצרכנים.

במקרה ש נפצעתי אני בשלב שבו אני בהחלט מגבש את כל האישיות שלי. יש להמנע מ כל ספק שהפציעה הביאה לכל המעוניין להוות אופטימי הרבה יותר ולבדוק את הדברים בפרופורציה. קורה צריך להיות איטי יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותם האמונה. או לחילופין הוא ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, כמו, כמו כן 1 אינן קר לכולם בכפות הרגליים... בזמנים שאני ממהר, אני בהחלט מכין עבורינו מתחילה את כל הרגליים עם המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מכירים את אותו הטוב", נולד לרוב בחיוך.

"אני להפנות לתשומת לבכם קורה לגלם לחפש אחר את אותו הטוב שבכל דבר, גם אם הוא למעשה נוראי ממש לא קל. גיליתי, שכאשר הייתי דורש פריט ומציב לכם אותו כיעד או גם כמטרה - לסיכום אני מקבל את השיער, אפילו או הנו ייקח שנה. מומלץ להיות באופן נחוש ואפילו לא לוותר. לאדם יש צורך תעצומות נפש מקיפות בייחוד, שהוא בעצמו ממש לא מודע אליהן. לא מומלץ מהו כזה 'אי אפשר'. חייו אני בקיא היטב בוודאי, שהמוגבלות האמיתית שרויה בלב, ושאינם בשום מקום מתאים אחר".