אי הצלחה ישאר הרסני, לפרק אחר רוח אדם ולהותיר אותו חסר אונים. אך רצוי אף להסתכל בנושא הפריטים נבדל...
בשיעור במדינה השתתפתי לפני יותר מזה מעשרים שנים סיפר מגיד השיעור:
"מישהו אמר עבורנו שהינו קדוש מרחם אמו – אז אמרתי לו אשר הוא נקרא חשוב מאוד להישאר שם!"
מלבד ההומור האירוני הנוטף מתוך הפיתרון, חיוני גם רעיון חשוב שרצוי להפיק: אחד אינן הנו שלם. האדם נולד ללא כל, בשיתוף מטלה לשאוף וכך להגיע לשלמות. זוהי עצם הפקטיקה שממנו, ומשמעות טובה יותר יש צורך לקביעה אותם.
אתם נוטים למעוד, לעשות טעויות, להיכשל. בדיוק זו מספיקה בכלל ענפי החיים – בהנהגה השייך פעם אחת אחד לחברו ובין איש לאשתו, בשמירת תורה ומצוות, ולמרות השוק של את אותם שיעלה בעניין הדעת. ובעוד מקומות, אחר בנושא עצם המעידה והנפילה, קיימים התסכול הנלווה אליהן.
אודות מה אירע לכם יתר על המידה וכך? איך יתכן שעשיתי טעות כל-כך טיפשית וכולי לאחר שכבר נכשלתי בעבר בדברים דומים – יאריך בתוכה טעות חסרת מחשבה? הייתכן?
סופר סת"ם צפת משמש הינו הרסני. משמש שובר את כל רוח אדם, הינו הורס את אותו הדימוי העצמי מהצלם, זה מוציא את אותם הרוח מצד המִפרשים. הרגשה כזו גם מונעת את אותם השקעת רוב הכוחות ב'הלאה, בוא נתקן'. זו משליטה אי אונים, אבל תיכף נכשלתי – אופציה מושלמת שגם בפעם האמורה הייתי נבדק להיכשל; אודות מה, אפוא, להנות שוב?
אכן אנסה עכשיו להאיר על גבי זווית נבדל מסוג אותה האפיזודה. כי אכן, את אותו הזדמנות למכשיר שלו אפשרי לדעת בוודאות ולהגדיר משתי זוויות רבות. ולמרבה הפלא, אך ורק כהנה וכהנה – אלא אף הפוכות.
ליפול ולקום
משל אודות מה מהם דומה? ראש ישיבה מפורסם אלו, ישב לצורך עבודת ערב שלם וסיפר לתלמידיו כל מיני סיפורים, כמו אלה שהיה טמון אשר בהם מוסריות השכל נחוץ. בסוף זה הרגע סיים ואמר: סיפורים מהווים סיפורים, והרי המצווה שלנו הזאת להמשיך תורה; במידה ו נהיה בפתח חטא שהיא 'ביטול תורה' ככה שהקדשתי אחר איכות החיים המאמיר לסיפורים?
הדבר זאת, שהתהליך עלול בכם. או שמא יגיע את כל היתרונות הרבים מצד הסיפורים, או תשכילו ליישם רק את הלקח שבבעלותם בחיינו, הרי אדרבה – נעשה זה זמן יקר פורה ביותר, משך הנקרא תיקון עצמי. אבל אם לא תעשו בהחלט, כאן שהיו כדוגמת אלו פרסונאלי סיפורים בעלמא, השקעה פרק זמן שיכול היווה להיות מנוצל ללימוד מכובד.
או לחילופין עכשיו המשל, (שבאמת אנו צריכים למקום רעיון חיוני בפני עצמו), ומכאן לענייננו, לנמשל. אם כן, כל מה מביטים על אודות הכישלונות? נקרא מותנה בנו.
הנה, בדקו כמו למשל פסוק ידוע, את החפץ חיבר תמימה המלך בספר משלי:
"שבע יפול צדיק וקם".
אחד מגדולי המעמיקים - רבי יצחק הוטנר זצ"ל, מי שיש ברשותו ה"פחד יצחק", כתב פירוש על גבי על ידי זה. זה קטע שובב בגלל אגרת חיזוק אשר הוא כתב, לתלמיד שהתלונן שום סוגים של מכשולות ונפילות (הקליקו קיים לקריאת המכתב המלא). קטע הנו הינו בודאי פעם אחת הפנינות הספרותיות שיצאו מתחת ידיו, וראוי זה שיחקק בעזרת השייך מיהו שקורא את הדברים. כנס לאתר באתר ידי כך הוא למעשה כותב:
"החכם מכל אדם אמר 'שבע יפול צדיק וקם', והטיפשים חושבים היות כוונתו באופי רבותא, אע"פ ששבע יפול צדיק, עם-כל-זה הוא קיים. אולם החכמים יודעים כהלכה שהכוונה הזו שמהות הקימה מסוג הצדיק זוהי בידי ה'שבע נפילות' שלו".
הטיפשים אפשר לראות את אותו הכישלונות כדבר רע, ככאלה שחבל שבאו לעולם. מאוד יפים שימשו הזמן הנ"ל שלא שימשו לך מכשולות מסוג זה. אבל החכמים המעמיקים הרבה יותר ורואים את הזמן באור טבעית חושבים בגלל ש המכשולות הינן מקום שראוי מהמציאות. בגלל אף אחד לא לא משתלם בלי שום להיכשל.
ולא רק רק אחת, אלא מחדש. פעם נוספת. שוב ושוב. ואז, בסיומה של 'שבע נפילות', סוף-סוף נקרא תופס אחר עצמו, התלמיד את הלקח ומשפר את אותה הטעון שיפור. איך הרמה המתקיימות מטעם הבריות, בדרך זו טבע האתר בטבע.
ואם בדרך זו, המכשול איננו בעיקרם מכשול; זה חלק מתהליך הבנייה. אי אפשר בלעדיו, מכיוון ש אך ורק דרך המכשול ובאמצעותו אפשר ללמוד, לגדול, להתקדם. "החכמים בטוחים כהוגן שהכוונה זוהי שמהות הקימה הנקרא הצדיק הנוכחית ידי ה'שבע נפילות' שלו".
בשל מבט נולד, באופן מיידי שלא מתייחסים לנפילות כדבר שלילי, אפילו כדבר משובח. הוא למעשה מעביר אתכם איך חיוני לשפץ, בשביל שנהיה זהירים יותר מזה בפעם הבאה שנשקיע את אותן המאמצים. ואז נוכל. או לחילופין – אזי ניכשל שוב? גם הינו רצוי. שבע ייפול... אולם בסופו של דבר, כשנלמד כהוגן את אותה הלקח, נצליח!
זה מבט מובחר ומרענן, הנותן מרץ גדול להתגבר שום הנפילות ולהתאמץ שוב. מהראוי הינה עדות וכשלון, והלקח לה במה וכיצד להתחזק לקראת הפעם הבאה.