ט"ו או שמא כ"א במרחשון
ברשת הנקרא ט"ז בחשון תרצ"ט (1938) התחוללו שמחות "ליל הבדולח".
הניצוץ שהצית את כל האש נהיה התנקשות השייך קטן יהודי גרמני בן 17 אשר נקרא הרשל גרינשפן במזכיר בשגרירות הגרמנית בפריז (מטרתו היתה השגריר). הגורם להתנקשות היה מכתב שקיבל גרינשפן שבה תוארה הגליית בני המשפחה יחד עם וכולי יהודים אנשים רבים ממוצא פולני, מגרמניה לפולין.
אף הניסיון להכיר היטב את אותן המאורעות כהתפרצויות זעם ספונטניות, יש עדויות על אודות שוטרים שהזהירו אחר חבריהם היהודיים על גבי באמצעות מטעם פוגרום עדיין קודם להתנקשות. יתרה מכך את עצם העניין ש שהתאריך נעשה מאוד בתאריך השייך ה"פוטש" (נסיון ההפיכה הנקרא היטלר) מראים על אודות הכוונה מלמעלה.
באותו לילה יצאו משמעותית המתקיימות מטעם תושבי המפלגה הנאצית להתפרעויות ופוגרום. שום בתי החליטה לחוקק בגרמניה נהרסו, כמו כן בתי קברות יהודיים חוללו ואלפי חנויות בבעלות ששייך ל יהודים נשדדו. כ-30,000 יהודים נעצרו ו-400 נרצחו. אף במועדים לאחר מכן נמשכו התפרעויות. בגלל ש הזכוכיות המנופצות מחלונות הראוה השייך העסקים, נקרא הלילה זה בהחלט "ליל הבדולח".
פעילויות צריכים להיות שימשו עליית מדרגה שהיא האנטישמיות הנאצית, ואם בכל גינויים מרחבי האתר בטבע (הכנסיה לעומת אנשים אלה שתקה), הגרמנים אינם נרתעו והמשיכו להצר רק את צעדי בני העם היהיודי.
* * *
בין השנים י"ח בחשון תרכ"א נחנכה שכונת משכנות שאננים.
משכנות שאננים היא השכונה הראשונית שנבנתה בירושלים חיצוניים לחומות אמסטרדם העתיקה. תפעול השכונה בסיועו ותמיכתו מסוג משה מונטיפיורי, הפכה לסמל של יציאה מהחומות ובנין ירושלים.
או אולי אזי ברצלונה ירושלים התכנסה בתוך החומות ושהיה מחוץ לחומות בלילות נחשבה למסוכנת כתוצאה כנופיות שודדים שפעלו באיזור. בתחילה נבנו בעיר 16 דירות במבנה ניכר, ובסמוך לנכס בנה מונטיפיורי טחנת קמח בכדי להבטיח פרנסה לתושבי השכונה. אך לאחר זמן רב התקלקלו המכונות והטחנה הוזנחה.
השם שלו "משכנות שאננים" נלקח מפסוק בישעיהו (לב, יח): "וישב עמי בנווה פיוס ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות", וסימל את אותו שאננותם שהיא התושבים במקום ראשון שהעזו לצאת מהחומות.
בסביבה הקרובה מוצגת כרכרתו המשוחזרת מטעם מונטיפיורי עם תום שהכרכרה המקורית שהובאה אליכם בין השנים תרצ"ו (1936) נשרפה.
* * *
כ"א בחשון תש"ה חנה סנש מוצאת להורג (1944):
חנה סנש נולדה בבודפסט שבהונגריה למשפחה מעורה כמו שצריך בקהילה הכללית.
הנוכחית התקבלה לבית ספר נוצרי, וכשנבחרה למועצה הספרותית מטעם חלל מעצב השיער נמנע מהדירה החדשה למלא רק את הייעוד מבעיות אנטישמיות. גילויי האנטישמיות הרבים בהונגריה באותה זמן רב הפכו במדינה לציונית נלהבת. ביומנה כתבה את אותן השורות הבאות: "איני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. הייתי מרגישה בפתח שיהודייה אנוכי בכל מאודי... הייתי מתגאה ביהדותי ומטרתי להגיע לישראל ולהשתתף בבניינה... הסביבה זמן הולדתי, בת הנה ה עשרה הייתי. רעיון אחד מעסיק את העסק מבלי לחדול - מדינת ישראל. מקום שראוי אלו יש ברחבי אירופה שלשם אינה נפלטים, אפילו איננו מהגרים, כי אם נכנסים חזרה הביתה - ארץ ישראל".
בהיותו בן 18 עלתה לארץ, זאת למדה בבית ספר חקלאי לתלות בנהלל כשנתיים, והצטרפה לקבוצה שהקימה את אותם קיבוץ שדות ים.
בתבנית מלחמת אמא אדמה השניה הזו התנדבה לצבא הבריטי בשביל להילחם בנאצים, והצטרפה לקבוצת צנחנים שצנחו בקרואטיה לתחום הגבול ההונגרי. הזו חצתה את אותן הגבול להונגריה ונתפסה בעזרת חיילים הונגרים ונשלחה לכלא בבודפסט, עיר הולדתה, ביקום נחקרה בעינויים.
הזאת הועמדה לדין בעוון ריגול ובגידה במולדת (שכן נולדה בהונגריה), נוני קודם שהסתיים החוקים זאת הוצאת כספית להורג. מה קרה בין השנים כ"א בחשון תש"ה (1944).
אלמונים הביאו בתוכה לקבר מדינתנו בביתו העלמין בבודפסט, ולאחר כ- 15 שנה אחת הועלה ארונה אלי והיא נקברה בהר הרצל.
לא לפני שהוצאה להורג קיים בבגדיה, מעבר פתק בה ביקשה סליחה מאמה, שיר שכתבה זמן ספורים לפני מותה:
"אחד - שנה אחת - שלשה... הנה ה האורך
אחר צעדים הוא רוחב הצלע -
החיים מרפרפים בסימן שאלו.
אדם - שנה אחת - ארבעה ... כנראה וכולי שבוע
או סוף הירח ימצאני נמצא גם.
הַמתָנָה ממעל לראשי - האין.
היום בחודש יולי בת כ"ג אהי
במשחק נועז עלי חמש עמדתי
הקוביה כרכרה, הפסדתי."