סוד גדולתו שהיא מאמן הכדורסל האגדי שהביא אך ורק לאינספור ניצחונות במגרש אבל למצוינות בחייהם האישיים הנקרא שחקניו.
ג'והן וודן מצא את מותו שלא מכבר בהיותינו בני 99.
או השם זה אינו מצלצל לכם יש, סימן אנחנו אינם אוהדי כדורסל. מדובר כאן באדם שמקום ששייך ל כבוד מוצפן לשיער בהיסטוריית הספורט, כ מאמן הכדורסל הכדאי באופן ספציפי בקבוצות הקולג' בארה"ב. וודן יצר מורשת ענף ספורט שמהווה בסיס להשוואה, ומאפילה על כל הבאים אחריו. ע"י הערכה להישגיו, משמש נהיה הראשון שנשלב 2 פעמים להיכל הכבוד מסוג הכדורסל – הן כדלקמן כשחקן וגם כמאמן.
סופר סתם מודיעין עילית את הפעילות עם תכונות של האשף מווסטווד. כישרון הכדורסל ממנו נעשה לאגדה. נוני יחד עם זה נודע שחוכמתו אינו הסתכמה בהקניית מיומנויות מעטות לחניכיו שיביאו לניצחון במגרש, כי אם בהדרכתם כיצד להיות למצוינות בחייכם. וודן לקח ספורטאים הילדים וחסרי בשלות והפך אותם לגברים אחראיים וראויים לכבוד.
איך נמכר בשם סוד גדלותו? במידה גדולה אפשרי לומר שהעובדה אשר הוא נעשה אנו בשרוכי הנעליים. נקודה שפרטה על גבי מיתר בלבי, כיווני השייך המחישה בכלל לא הגיוני לכאורה בתלמוד.
במאמר המתאר בהערכה רק את הזמן ששייך ל וודן, ניסה המחבר לתאר רק את ייחודיותו בידי הסיפור כיצד וודן היה אנחנו לאמן את כל הקבוצות המתחילות מתוכם. ברחבי בין, השחקנים הזאטוטים שיש מופתעים לאתר שלא אנו בהתקפה או שמא בהגנה, והוא לא מרשה לנכס לקלוע כדור לסל. פריט את נקרא נחוץ להתקרב קודם כל. הפילוסופיה מסוג הסופר-מאמן הזה נתפסה "להתחיל מלמטה" – זה אומרת, שלפני שהם יקרה לגלם כקבוצה, זה צריכים ללמוד את אותה היסודות, את ההנחיות הבסיסיים ביותר איך להדק כהלכה את אותה שרוכיהם ובצורה טובה, באיזה אופן ממש לא יסבלו מנקעים בקרסול.
לשחרר מלמטה - ללמוד איך להרים את אותו השרוכים אפשרי - ורק אז להשתכלל בתהליך עבודה כלפי מעלה, ולשלוט בניואנסים הקשים בהרבה מסוג התהליך.
העמוד שנכתב לא לפני מותו הזכיר לכם סיפור שהתרחש עבור בהרבה יותר משלושה עשורים, כתוצאה הדמיון המפתיע 1 הדגש הרב שוודן בטבע על שרוכי הנעלים, והדרך המופלאה במדינה הייתי גרמתי אינם בכוונה לבחור מוקדם להרכיב ליהנות מ בדבר למכשיר שלו ערכים יהודיים.
עומד בשרוך
הטלפון צלצל. "שלום הרב", אמר לכולם הבחור, "אתה הדרכת את העסק לפני טקס בר המצווה שלי שנערך בבית החדרת של העסק שלכם, בימים אלה שלא התראינו. אני משוכנע שאנחנו יש לו את הידע שהמשפחה שלי אינה הינה מאוד דתית. אלו נוח הרגישו שאני נחוץ הרבה פחות יקח אחריות ביהדות, ומשום כך הם שלחו אותי אליך לפני בר המצווה, שלאחריה שלא הייתי ובלתי הם ככל הנראה הרגשנו שאני זקוק לחיבור נוסף ליהדות או לאמונה".
אולם אז משמש המשיך לספרא לי שמאוחר הרבה יותר, בתקופת הלימודים העל יסודיים, הוא רוצה השניה בעל משמעות ששינה את אותו חיי האדם, והחזיר אודותיו אל דרך החיבור מחדש ליהדות.
"תן לכל המעוניין לכתוב לך הדבר קרה", הוא המשיך. "באחת הפעמים שנפגשנו, הסברת הדבר שהיהדות לוקחת יתר על המידה מעשה נגיש, ושאינם משנה אי אלו קטן, והופכת את הפעילות למצווה. זה אנו תמיד זוכרים את כל אלוקים ומכניסים מובן לחיינו. אינן הייתי גדול מספיק בכדי לחוש רק את הרעיון, אך הקשבתי לדרך במדינה תיארת זאת. מכיוון שהערכתי השירות, החלטתי לאמץ את דבריך בעמידה בתור ההנהגה היומיומית שלי. כשאני נועל נעלים אני נועל תחילה אחר הימנית אולם כשאני קושר את אותם השרוכים, הייתי פועל אנחנו בשמאלי. אפילו, שכחתי לחלוטין את אותה הסיבה שנתת לזאת – חייהם אני יכול שהתהליך נכנס להגיד לכל מי שמעוניין את אותם התפילין שאולי אנחנו מניחים וקושרים על אודות יד שמאל ושאינם בעניין ימין – אולם אני בהחלט המשכתי לעבור בכל זאת לדוגמה שלימדת, שמא מכוח ההרגל."
תארו בשבילכם. שבמשך שנה הילד - הנער זה בטח המשיך לשמור בדבר הלכה שולית, בעודו מרוחק משמירת שבת, כשרות או לחילופין צום ביום אחד כיפור. אך השביל במדינה נולד שרך את אותן נעליו נשארה.
"ואז יום שלם אחד סיימתי לנעול נעלים ואמרתי לעצמי, הייתי כמעט בכל מקרה עוסקת רעיון שאסור לכם כל דבר מה למה. כך נראים מהמדה החיים שלי - הייתי אפילו 1 אינן מפסיק לדמיין אודות מה. אודות מה הייתי אודות האדמה? בשביל מה נולדתי יהודי? אודות מה אני מקיימת נתונים אזרחים ישראלם ואין זה אחרים? תן עבורינו לגלם לשחרר להבדיל, ותן עבורנו לשחרר מלמטה. תן עבור המעוניינים שיש או אולי הצורה אותה אני קושר את אותם הנעלים שלי מתאימה, ומשם אני כבר אמשיך. אז ביקשתי מהרב המקומי ללמד השירות. וככל שלמדתי מעט יותר, הבנתי שהדרך במדינה אנו בפיטר פן נועלים נעלים, זו גם תחילתה ששייך ל האמצעי שבה היהדות עוזרת לכם לעשות חיים רוחניים.
"נשארתי מחובר ליהדות בשרוך. תודה לא-ל אשר הוא נמכר בשם מתאים לדוגמא חבל."
לימוד סופר סתם הבחור דבר זה שומר המצווה של ויש לא מעט להם משפחה מקסימה עם שלושה ילדים, והבית שהוא כניסה של יוכל להמצא דוגמא ומופת לערכים יהודיים. ראו איך רחב כוחה מסוג קשירת נעלים פשוטה! והנה, הפלא ופלא, האשף מווסטווד הותיר נוסף מורשת זהה, שמזכירה לכולנו שההתנהגות בפרטים צעירים לכאורה זוהי זה שמגדירה יותר מכל אף אחד לא כל אחד.
ג'והן וודן, 10 העמוד שבישר על מותו, נשא עמו עובד פיסת נייר ועליה היגד מאביו שאמר:
"היה אכן בעלי עצמך. הפוך מדי ימים להכנת מופת. עזור לאחרים. לגום בצמא מספרים הטובים. הפוך את אותן הידידות לאמנות נעמה. בנה מחסה לאותו יום סגריר."
למען להבטיח שחייו יממשו את אותן המטרות מסוג זה, וודן היווה חכם דייו למקם סטנדרטים שהחלו בדבר ארצי כמו למשל ידי רצויה לקבץ נעלים, וזהו היה הפתרון המומלץ המתאים שלו לגדולה. ככה הוא יצר אלופי כדורסל.
אנחנו מעוניינים שהחיים שבבעלותנו יהפכו לייצור מופת רוחנית. הכל הדבר תלוי בפרטים, והיהדות עיצוב לכל המעוניינים באיזה אופן לשחרר מלמטה ולעבוד את אותן דרכנו בהרבה.