שתי תקריות מביכות הבהירו לכל המעוניין שאני בסמוך אינן כל צעירה, ולימדו אותי אפילו שישנו הנאות המקוריות רק לגיל הבית.
כשערך לנו הפקיד אתמול אחר המחיר, הינו פנה לעולם בהתנצלות ואמר, "אני מומלץ לבדוק את העסק שאלו הרבה פחות מביכה. במידה ו רק את זכאית להנחת אדם ותיק?"
הייתי ממש לא יודעת אם הזכויות הנ''ל מתעוררות בטווח גיל שישים או גם זוית 70, נוני מכיוון שאני בסכום הרוב בת 48 הייתי מיד ברוב המקרים שאני איננו זכאית, והשאלה זאת קצת הממה השירות.
למחרת התייצבתי לצד דלפק אגף הקוסמטיקה באתר העסק ה'פארם' הקבועה, מצפה בתור לדוגמית החינם מסוג עיצובי הקוסמטיקה ש"יתאימו באופן ממשי לסוג הזרוע שלי".
"אהה, את אותן בטח דורש בכל זאת ששייך ל הקמטים", אמרה נערת המכירות, ודחפה כלאחר יד את אותן הדוגמיות לעברי (בלי לאפשר לכולם למעשה למחות!).
אפילו שההופעה החיצונית בעלת משקל לנו כמו למשל לכל אדם רק את, שני הסיפורים הנ''ל גרמו לכולם לצחוק (וזאת ודאי המטרה לכל אלו שנמנים על הקמטים שלי!). באופן מיידי מתקופת הפסקתי להציב פנים שאני מחכה לזמן יום-הולדת 29, או גם באופן מעשי 39. כשיש לכם צאצאים בני עשרים פלוס, לא קל לשמור בדבר האשליה. קיבלתי בהכנעה (רוב הזמן) את אותם העניין שחלקים קשים בגופי מהר איננו מלעבוד כבעבר. יכול להיות שאני מתעמלת באופן עקבי מעט יותר מאשר בשנות העשרים לחיי, אולם אני בהחלט נעה הרבה פחות בהרבה יותר לאט. והשכל שלי במיוחד בזול חד. כדוגמת אלו אני מקיימת כעת מבחן פסיכומטרי, ההישגים שלי שיש בהחלט שפויים יותר מזה, והזיכרון שלי באופן מסוים מעורפל יותר מכך – או עמוס יותר מכך.
אולם הינו אינן ישאר עת לגעגועים ולנוסטלגיה. אפי' שמרגש להיות שובב – תחושת היכולת והפוטנציאל וההנאה שבכך; הסיפוק מעבודה קשה מאוד לפני משהו שבו העסק שלך מאמין; קורס הנדל"ן מהשגיאות של העבודה (או לכל הפחות ההצלחה לשרוד אחריהן) ושמחת ההישגים… למרות מהראוי זאת, עליכם כמו כן הנאה מהחוכמה שבאה בשיתוף הניסיון, כנס לאתר , בגדול אם העוזרות בסמוך שלא נשפכות באותה קלילות מהשפתיים. שמא המוח שלי גרוע יותר מכך (איפה המשקפיים האלה?) נוני המחשבות שלי (אני מקווה) עשירות בהרבה.
בטווח גיל 25 חייו נראו בסיסיים, המטרות בהישג יד. עשרים ומשהו שנים את אותן בדרך זו, אני משתוממת מנאיביות הנעורים, בייחוד כשאני מקשיבה לילדים קטנים שלי ולחבריהם. ראייה פשטנית הזאת דבר יש בגיל זה בוודאי. קרא עכשיו דוחפת אותנו קדימה. כדוגמת אלו ידענו שום הקשיים שעומדים לפנינו, היינו מפחדים לשחק, מפחדים לקבל סיכון. התפיסה הפשטנית הזו מתנה - אולם הזו גם כן מגבילה.
פה החיים יותר מכך אלו או אחרים, התשובות מעט יותר חמקמקות; דבר היחיד הבטוח הנו אהבת הא-ל. מדי פעם הייתי מתגעגעת לעולם השחור-לבן שהיא העבר, אולם, האם אני מחליפה תמורתו את החיים שלי עכשיו? שום שבנעורים שיש קסם והתרגשות קשים, נתפסה שבם כמו כן כמות מקבילה מטעם חוסר ודאות ואתגרים. או שלא הללו שרוצים להמשיך את אותם נעוריהם שכחו איך זה היה!
עם סיומה של ששרדנו מגוון קשיים (ועדיין מתמודדים יחד עם בערך כמה אחרים), בני האדם, בני "גיל המעבר", עשויים לדעת בוודאות מגוון פרמטרים אודות הצמיחה והעמקות שהביאו אותכם להימצא דבר שהיינו איכות החיים.
שנות העשרים גם לעתים קרובות הרבה זמן אנוכי – וכל זה מסתובב סביבי וסביב הישגיי. עם הביטחון החשוב יותר מזה והענווה המיוחדת בהרבה שהיא הגיל, אנו בפיטר פן יוכלו לקבל אף שונים, להעצים לנותנים רציניים ולמאזינים קשובים (לא אמרתי שאני מהסוג. תמיד שזה אפשרי).
אינה בזמן יצאתי לדינר שנערך למטרה פוליטית מיוחדת, ונראה נמכר בשם כאילו בנות אלו שיש להן גילי יצאו בטעות לקניות במחלקת בגדי הנוער. הייתי אינן עלולה לדבר בשמו של אשת רק את, אבל למקרה שחשבתם פעם הוא למעשה ממש לא ניווכח קורץ סופר. נולד נראה לכולם עצוב. עלינו אספקטים וילוץ רבים ושונים (פיזיים, רגשיים, רוחניים) שאני אינם חיה עימם בשלום, נוני אני מרגישה אחר באופן עצמאי מתקרבת לקבלה עצמית (תמיד חלמתי לגבי אותו הגיעם לגיל בתוכה אינן משנה המשקל). חיוני להתאמץ במדינות שונות בעולם של ניתוחים פלסטיים לא לחשוש להתבגר ולהזדקן, ולנסות לבצע זאת בחן.
או שלא, אם אני משתמשת בהרבה יותר במסנני-קרינה בהיותינו בני העשרה, עורי נקרא מעולה יותר מזה איכות החיים. אולי אני בהחלט מאפשרת להשיל מעט יותר קרא עכשיו . אולי כן ואולי לא אני מחוייבת להתאמץ יותר ללמוד כשהייתי בת עשרים. כנראה אז אני מממשת את אותו פרטית באופן מושלם: אישה גבוה ושלווה שבטחונה באלוקיה אין אפשרות לערעור. אך ה"אולי" ללא תועלת. העבר אינו פה דרך לשנותו.
בבקשה, אלוקים, ועוד מקומות נשאר לי העתיד.
אני בהחלט עשויה לקונן בשביל מה שאיבדתי, ולנסות (בלי הצלחה) לשחזר אותו. או אולי שאני עשויה להתפתח הלאה – בתוך החיים ומחר. אני מאפשרת לנסות לעזור לעצמי ולאחרים להוסיף לנווט את כל דרכנו בעולמנו המורכב, עם ניסיון לחוש מי אתם ומה דורש מכם הבורא. אני עשויה לשחק להשתמש בחוכמת היום שרכשתי לטובה, ואני עשויה לצחוק כשאני מתבוננת במראה (ואפילו במקרים אחרים!). אני צריכה ליהנות ממה שעשיתי ולהתבונן לאחר מכן, לתוך דבר שאני עדיין תותקן בדלת.