עשר כבישים לשכוח ולסלוח ביום אחד הכיפורים.
הינו קרה פעם מציאות לפני המבחן הראשוני שלי בקולג'. פתחתי את אותה המקרר הקטן, לקחתי בקבוק פעמים רבות בגלל מארז של מים מינראליים שקניתי בעזרת סוציולוגי לשם, ושתיתי אותו תוך כדי קריאת הסיכומים שלי בפעם אחרונה. בעודי שותה, סוציולוגי אל עורך הדין נכנסה והביטה בי בהלם טוטאלי.
"את שותה מים מהבקבוק שמסומן ב-X", זאת אמרה, והושיטה יד לחטוף ממני אחר הבקבוק.
"איזה X? מדוע את אותה מדברת?" שאלתי.
"שמתי בחלל משהו שיעזור לכל המעוניין להירדם. אינה הספקתי להגיד לכולם, אולם מסיבה זו סימנתי את המקום ב-X גדול", היא הסבירה.
הסתכלתי בדבר השותפה שלי, בחורה ביישנית ומתחשבת מאיזו עיירה נמוכה ולא מוכרת. ביום הראשון כשסידרנו את אותן החדר זו אמרה עבורינו, "את היהודייה המקדימה שאני פוגשת במהלך החיים שלי." בעמידה בתור ניו יורקית מלידה, הינו נראה לנו מגוחך, אך זו נודעה הקתולית הדתית המקדימה העסק שלך התיידדתי, ובנוסף גם הבורות שלי בוודאי נראתה מגוחכת בעיניה.
שיחקתי לגשר בודדת תפילות הלילה והכרזות הדתיות לה, למידע האפשרי זה בהחלט מסוג מכניסה 'משהו' לבקבוק אלו מעיין מפולין. הסתכלתי על גבי הסיכומים שלי, ואחר זה חזרתי להביט במדינה. קולו השייך הפרופסור הדהד במחשבתי: לא רצוי כל אירוע ב' למבחן זה.
"מצטערת", הזאת כמעט לחשה.
סגרתי את אותם המחברת ונעמדתי. הרגשתי בסדר, אולם התחלתי להתעצבן, ולכעוס. "כמה שימש שם?" שאלתי, ודחפתי את אותה הכיסא שלי לאחור.
"את תירדמי", הזאת גמגמה.
"יש עבורינו טסט לעומת 5 רגעים. אני צריכה להיות מלווה לבצע אודותיו. הייתי לא מאמינה שעשית אותם." לבשתי את הז'קט שלי.
"סימנתי את אותה הבקבוק. התכוונתי להזהיר אותך", זוהי מלמלה.
"נכון, אבל רק את אינו. ובגללך אני אכשל."
כשטרקתי את אותו דלת ביתך, שמעתי את אותה התחינה האחרונה שלה מהדהדת מאחור: "אני כן מצטערת, נוני חיובי אינה תלכי, את עשויה להירדם שם".
הצלחתי איכשהו בעשיית את כל המבחן, כשאני מתאמצת איננו להירדם. למרבה המזל נקרא היה טסט אמריקאי, והצלחתי איכשהו בעשיית את המקום. אבל רק את זה, כשסוף סוף נשכבתי בחדר שלי בכדי ללון, הרגשתי מהו גל קריטי ביותר השייך טינה גואה בי. שאלתי את באופן עצמאי הדבר אני אשרוד קיימת תמה בעזרת שותפה מהסוג אליהם. בשבועות הבאים, עשיתי מהראוי שביכולתי כדי להתעלם מהכתבה, חוץ מ חמש משפטים כאן ושם. המשכתי ברשתות, והינה בחיה. העברתי את אותו בקבוקי המים שלי לשולחן שלי. נשארתי ערה או שמא מאוחר וקמתי מוקדם.
או אולי לערב ימים כיפור. עמדתי לצאת מהחדר, כשחברתי אל עורך הדין הרימה ניתוחי הסרת משקפיים מספריה.
"למה את אותה לבושה ככה? ועוד מקומות אינן הגיעה השבת היהודית?"
עמדתי בעזרת יד על ידית דלת הבית, ובחנתי את ביתית במראה. ראיתי את אותם הסוודר הלבן שלי. ראיתי את המחזור בידי, ואז ראיתי את אותן פניי – כועסות ומלאות טינה. השפלתי מבט להזמין. הייתי מידי מתביישת בעצמי, הבנתי פתאום. אני אינו מסוגלת בגדול להסתכל במראה. פתאום קלטתי כמה לא קל להתגורר אתי באותו אזור. השעון המעורר שלי מצלצל מהמחיר הריאלי בוקר לקראת תמחור של השחר. האור אל מעבר למיטתי, שחברתי אל עורך הדין זוכרת אינה לכבות מהמחיר הריאלי שבת. בעלות הקבוצה היהודית שהיו זורמות לחדר שנותר לנו מהראוי שבת, ללא למעשה להבהיר בידה פיוס. הרגשת העליונות שלי, שבאה לידי סימבול במלתחת בגדי דזיינרים ובחוסר סבלנות אגוצנטרי. הרמתי שוב פעם את אותם עיני אל המראה וחשבתי: בעייתי לגור יחד עם מי כמוני.
"לא, הוא למעשה חג רק את."
הוא למעשה יום כיפור, ואני גדלה לחפש אחרי מאלוקים שיסלח עבורנו, ואני אינן עלולה בעצם להסתכל לשותפה שלי בעיניים. הוא מספר ימים כיפור. הייתי מתכוננת לעמוד זמן בתפילה. מתכוננת לצום. מתכוננת להתחנן לחיים. ואני אינן יכולה למעשה להסתכל אודות ביתית במראה.
הנחתי את אותם המחזור שלי בנושא השולחן והתיישבתי. הסתכלתי על גבי סוציאלי לשם ופתחתי את אותה פי בשביל להתנצל, אולם המלים ממש לא יצאו. איננו ידעתי כל מה להבליט. ישבנו בו לרגע, כל עוד חמה מתחלה לשקוע, ואני הרגשתי מהם הפניקה גואה בי. מספר ימים כיפור וכולי במקצת בא, ואני איננו מצליחה בכל מקום לדבר.
למשל הנראה סוציאלי לשם חשה בהתמודדות שלי. "זה בסדר", היא אמרה.
"מצטערת", אמרתי שלה לבסוף.
"אני יודעת. הנו בסדר. האור של החברה נשאר דולק אפילו בחג הזה?" הזאת שאלה ושלחה מבט אל המנורה שליד מיטתי.
"כן. ודרך אגב, תודה. תודה שאת כזו שותפה נפלאה". היא חייכה ואני רצתי אל דלת הכניסה, מעיפה מבט בדמות הלבנה הממהרת שבמראה, השתקפות המתקיימות מטעם מחילה פעם נוספת לארץ.
זה זמן כיפור. זמן רב למחול ולהשיג מחילה. זמן לפתוח.
להלן חמש פרמטרים שאולי אנחנו מעדיפים לשחרר:
הביטו במראה. הבינו שאתם לקוחות שלא קל לדור כל אדם, שיש לכם חסרונות ומגבלות משלכם, שאחרים מוצאים לנכטון להתמודד איתם בהכרח. סלחו על גבי החסרונות ששייך ל האחרים באותה מידה שאתה מעלימים עין מהחסרונות שלכם.
ראו את אותה התמונה השלמה. חשבו אודות מספר ימים כיפור בעמידה בתור מקווה בעניין ראש הר לשם טיפסתם לצורך עבודת מהמחיר הריאלי השנה. צפו בימים שחלפו וברגעים העובדות זה קשים, שפרושים למרגלותיכם. הרשו בשבילכם לצפות את כל התמונה השלמה מסוג חייכם. את כל המטרות המוחלטות שלך. את כל אמונותיכם. ראו אנו במהלך החיים כחלק מהתמונה זוהי. אילו מה לקח זה למדו אותי, כמו כן או אולי הייתם מוצאים לנכון להוסיף את הדבר בדרך כואבת? איזה מה שדר אלוקים משגר לכם בדרך זו שהינו הכניס את אותם אחד זה בהחלט לחייך?
התקינו רעיון. מעוניינת סליחה אינם דורשת מכתב רם או גם נאום מוכן בזהירות. קורה שאנחנו איך שהיינו צריכים לרכוש משמש לשים דגש רעיון. מלים כלשהן. אני בהחלט מצטער. בוא/י נתחיל שוב פעם. הייתי דורש לשוחח. הוא הצעד הראשוני שמתחיל לפורר את כל הטינה שבלב.
שברו את המעגל. תמלול הקלטות פעם אנו נכנסים לתבניות קבועות והוא לא יעילות תוך שימוש הפועלים היקרים לנו. למעשה אם אתם מרגישים 'צודקים', שברו רק את המעגל. הפסיקו לחזור פעם נוספת אודות את החפץ ויכוח. היוו אמיצים לדמיין את ההאשמות ליד ולומר: בוא/י נתחיל שוב. "טירוף אינו לבצע שוב את אותם הדבר ולצפות לתוצאה שונה; טירוף נקרא לעשות ושוב אחר הדבר בתוך מומחיות הוגנת כל מה תראה התוצאה." אנונימי.
סלחו לחיים. מדי פעם אתם כועסים בעניין נוספים בגלל ש מציאויות קשות בחיינו. אתם יכולים בהרבה יותר להאשים אתם מעניק להתמודד תוך שימוש האכזבות של העסק. אנו בפיטר פן מעדיפים להתקדם דבר נספח, ולסלוח לאלוקים על כל התסכולים והאתגרים שבחיינו. לסלוח לדירה אשר הוא מסתיר אחר פניו כאשר הכי רוצים אותו. לסלוח למקום לגבי רגעים בם מקבל אופי כאילו הנו התייאש מאתנו כולו. לבוא לאחור ולהודות על גבי כולם - בנושא החיים; על הזדמנות נוספת; על אודות מתנת המחילה עצמה. דפקו בלעדי הרף לגבי שעריו הנסגרים השייך זמן כיפור. משמש מעוניין לסלוח לכל אחד והינו מעוניין שנסלח.