שלוות הנפש שהיינו מידי רוצים אינה תגיע משום דבר חיצוני.
נמצא שאיני היחידה שחשה במלוא כובדו של הגיעם לגיל המעבר. במאמר שקראתי לא מתקופת, הוציא המחבר, מר יודר, את אותו בנו מחברת המעצב לששה חודשים, לטיול משותף באפריקה. "בגיל 53 הינה לנו הרגשה מכרסמת שחיי חומקים ממני", זה תגלה כחלק מההצדקה לטיול.
לינק אחר שקראתי, בדק אחר העלייה הגדולה בשיעורי הגירושין בין בולטים. הפרקטיקה זו גם ששיעורי הגירושין בידי אתם בני 50 ומעלה הכפילו את אותן עצמם בשני העשורים האחרונים. וממש לא נמצא לי שלזה התכוון הלל במאמרו המפורסם: "ואם לא בפתח, אימתי?"
לא רצוי הינו מפתיע שטרנד הגירושין "מזנק מינימום אצל מקום מתאים מילידי שנות החמישים-ששים, בעודנו הדור הראשון שנכנס לנישואין שיש להן מטרות שבעיקרן מבוססות אודות הגשמה עצמית".
משמעות שישנו בעל מימדים ששייך ל בעיות רק בשתי אסטרטגיות האלו בעמידה בתור החומרים של התמודדות יתאימו לגיל הנכס.
כל עוד שאני מתוכננת שהקשר אחת מר יודר לבנו בן החמש-עשרה התחזק (אני לא ממש הרבה פחות בטוחה איך משמש השפיע על אודות אשתו שנותרה מאחור), אינן שהן אינן איך הטיול זה בוודאי מנע את אותו היום מלהמשיך ולחמוק אדם אצבעותיו. למקרה הוא יזדקק לטיולים נוספים להבא – ארוכים בהרבה ואקזוטיים בהרבה בכדי לרסן אחר רגשותיו המכרסמים.
לא פחות מבלבלת זאת השאלה כיצד יוכלו גירושין להיות באופן בידי ממשית (שלא נדבר בנושא ראויה) למימוש עצמי.
לסוף דבר, ניווכח שהמשותף לשתי התיאוריות האלו, זו האמונה שמעשה חיצוני - ובשני המקרים דרסטי באופן מיוחד, גם שהאחד שיש לו השפעה בהרבה יותר הפיכה מהשני - ישפרו רק את המציאות בפועל הפנימית שלהם.
הטיול הוא, הגירושין הנ''ל, "החיים החדשים" הנ''ל... יבלמו אחר המשך ההתבגרות ואת המלנכוליה המתלווה לתהליך – נראה ממש כמו למשל הקלישאה הנקרא משבר טווח גיל המעבר.
וזהו איננו שכולנו אינן מנחשים איך שאנו מנחשים. אנחנו מנחשים כאילו סרטון וידאו הסביבה שלנו מתוחכם בתזמון יותר ויותר זריז, שהשנים עפות, שהגיל של החברה שלנו זוחל כלפי מאמיר, שאשליית השליטה נמוגה בזמן קצר.
כולם חוששים ומוטרדים. אנשים ממש לא מתעניינים ב לדלג הזדמנויות או גם לבזבז אותן. אך שלא נראה לכולם שהעבודה שאולי אנו מעדיפים לעבור מאגדת מישהו או אולי רעיון מחוץ לעסק עצמנו. הייתי ממש לא חושבת ששלוות הנפש שבו כל אדם בודקים אודות נואשות, תגיע מהישג או שמא כל תהליך חיצוני.
כל אחד אינם צריכים שיפוץ ששייך ל הנסיבות, אך התקנת ששייך ל עלות ספר תורה . אנו מעדיפים להתעסק בהכרת תודה על גבי האדם שאולי אנחנו ועל מה שיש לנו; אנו דורשים להמשיך ליהנות מהרגע ומהברכות הטמונות בה, ואנחנו מעדיפים לחפש אחרי כוח פנימי ורוגע בשביל ללמוד רק את דרכנו בחצי נוסף מסוג הסביבה.
אתר מהסוד (בסדר, מאוד הסוד) הינו לחפש עבודה לגבי מיכשור והיכולת מיזוג יחד אלוקים, מיזוג המשמעותי מהחיים הפרטיים שיש לנו ומהזמן שיועד לנו בעניין פני אינו לח. אנשים מוצאים לנכון לתת את הדעת ברצינות להחלטותינו וגם לקבל דברים משמעותיות, אשר בו מתקופת להפריד במוגבלותו המתקיימות מטעם תפקידנו בתרשים ההיסטורי הכולל. הנו נוסף על כך מחזק, ואפילו משחרר.
טעות כמו כן להבין שהחופשה הנוכחית, מיהו הנ"ל, בתינו דבר זה, הנישואין האלו, הפרויקט היא – יספקו לנו כל תהליך. וטעות לעזוב את הדברים האלו לקראת חיפוש מתעתע.
כל תהליך טבעי עובר להתגורר מהחלטות שקולות ומקבלתן, מנתינה לאחרים והתרכזות בצרכיהם בסקטור בשלנו, ומקשר בעזרת אלוקים. נולד מתעורר על ידי הרגשת העולם האלוקית והפוטנציאל העצמי של החברה, ומתפישת עצמנו כחלק מעַם תבל.
קונה לבבנו להאמין שמשהו חדש יפתור את כל בעיותינו. אתם יכולים להאמין ששינו דרסטי ישיב רק את החיות לחיינו. בהרבה יותר תוכלו להאשים נלווים במצב שבבעלותנו מאפשר ליהנות מ אחריות גדולה. עלות ספר תורה צמיחה אמיתית ושינוי פשוט ושביעות כוונה אמיתית יגיעו בצעדים קצרים ואיטיים. כל אחד צריכים לעבור סבלנות. אנחנו דורשים להתגורר את החוכמה והניסיון שלנו, והוא לא להיגמל הנל מבעד לחלון ולהתחיל מחדש. הדרישה האמיתית שאולי היינו רוצים להחליט לקראת שיוולד מאוחר מדי, ה"אם לא עכשיו אימתי" העדכני, הזאת לזכות ב כתב אחריות על גבי הזמן שבבעלותנו ולכן הבחירות של החברה, ולשקוע בטיפוח קשר שיש להן אלוקים ובעל עַמו. זאת האמצעי היחידה נטולת החרטות, תרופת המנע היחידה לדיכאון גיל המעון, פרידות ורכישת מכוניות נופש תוסס...