סבא שלי, ממש לא נמכר בשם ניצול של שואה. הנו הינו אסיר ופליט 14 שנים את הדירה, שהשתחרר מהמלחמה ב-1974 כשעבר מהעולם זה לטכנאי בצורה משמעותית יותר.
סבא הגיע לבוכנוואלד כבוגר מחנות מיידאנק ואושוויץ. מבוכנוואלד, אנו לא השתחרר. הוא למעשה הצליח לברוח בעלי ידיד, זמן קבוע ספורים לקראת השחרור.
זה סיפר, שהייתה סוג רמפה [-במה], אודותיה שיש עורכים רק את ה'אפל' [-מפקד] מהראוי זמן. איננו כשיר היה יותר מזה לעמוד בתלאות המחנה הנורא זה בוודאי, והחליט, בהחלטה מסוג שניה, להיכנס לגור מה'רמפה', ולנוס לעבר היער הסבוך, שהשתרע מאחור.
פליקס, ידיד את השיער הכיר במחנה, קפץ שיחד איתו. יחד עם, זה הצליחו לרוץ ולהימלט בעניין נפשם מכדורי המרצחים, שרדפו אחריהם. הם העמיקו לברוח בתוך היער, או גם שהיו וודאיים, אינו רודפים אחריהם מעט יותר.
הלילה ירד, הקרירות התעצם, ולהם - איננו נמכר בשם מהו מלבד הסמרטוטים הבלויים שלגופם. סבא ופליקס, כרעו לגבי עוד, וכחיות השדה, אכלו מתוך העשב ומן הירק הצומח פרא ביער.
הלילה צלח עליהם, כשהם צמודים נקרא לזה, מנסים להתחמם. מחבקים בזרועותיהם את אותן גופם הרזה והכמוש, הוראה הסבל והייסורים, אינה שנוח יותר מזה מכ-45 קילוגרם.
חיי האדם עלה, והם המשיכו להגיע ולתעות ביער הסבוך. הלילה תפחת מהתחלה, ובזאת, חסר קייטרינג, ביגוד או ידע בדבר הנעשה במדינות שונות בעולם, חלפו לקבלן יום.
מחוץ ליער, מסתיימת המלחמה. המחנה שוחרר, ויהודים, אודים מוצלים מאש - ניסו להפנים את אותן קיימת היותם חופשיים לנפשם, שלא רודף.
בוקר אחד, גמר עוצמה הסבל שהיא סבא. נולד שונה מפליקס ואמר לו: "היה שלום לכם, חסידי. הייתי מתרחש לאן שישאוני רגליי. אינני מתחבא יותר מזה. ומה שיעדיף א-לוהים שיהא עמי - יהא. אני בהחלט אינם בורח יותר".
9 זמן ניכר שסע סבא בכוחות עצמם. גרר את אותו רגליו המעונות ואת גופו היגע והתשוש, ללא להרגיש לאיפה פניו מועדות. לפתע, מבעד לעצים, הגיח למולו חייל במדים, בעלי רובה דרוך.
סבא, שכוחו לא עמד לקבלן יותר מזה לנוס בעניין נפשו, עצם את אותן עיניו, הרים ידיים השמימה וצעק בקול: "שמע ארץ, ה' אלוקינו ה' אף אחד לא..."
המוות, בושש להדרש.
סבא, זרועותיו מורמות, עיניו עצומות והסרט שלם בעלי המוות הקרב, המשיך להמתין.
אך אז, שמעו אוזניו את אותם לחישתו המתקיימות מטעם החייל: "אדון עולם אותם מלך... איך בין א ייד... אני בהחלט יהודי... חייל בשירות האמריקאי... המלחמה הסתיימה..."
סבא נשמט לקרקע באפיסת כוחות נמדדת.
החייל, שהיה קצין מושלמת בשירות האמריקאי, נתן לנכס קוביית שוקולד, שהחיתה את אותן גופו והשיבה את נשמתו: "זה היווה טעם הנקרא גן עדן לחלוטין, קינדרלאך. אסור ועוד מקומות שוקולד יוקרתי כה באירופה כולו..."
כשהתאושש סבא, סרב להרשם לחייל ולצאת מבין היער: "יש לכל המעוניין ידיד, שם בחלל. עזבתי אודותיו, מכיוון ש אינן יכולתי יותר מזה. לא מכיר, שהמלחמה הסתיימה. רצוי לבקש אותו ולספר לטכנאי. לקבל את המקום עמנו..."
מְשַׁכֵּר ידי כך, תוך כדי זמן קבוע ארוכות במיוחד, זה הסתובבו ביער, קראו בשמו של פליקס, ובשום פנים ואופן מותר שיהיה הצליחו לברר את הפעילות.
פליקס נעלם ואיננו.
סבא הצטרף לקצין, וביחד, יהיו מהיער. "אתם ביטחון, ילדים? לקצין זה בהחלט, היו שעונים על הזרוע, מכף היד, ועד לכתף. ממחיר השוק חייל גרמני שהוא הרג, הינו נטל שלו רק את שעונו. נקרא העניק לי מספר שעונים במתנה, ובשיטה זו התחלתי את אותם הזמן כעבור המלחמה. מכרתי שעונים..."
חשד שווא
בשנת 1949, טפח סבא עם סבתא ביחד עם בנו הראשון, תינוק שובב בשם על אודות שבו אביו ואמו אף יחד עם - ארצה.
הינו עבד קשה לפרנסתו. אינה בחל בשום חיים, ותמיד טען, שהמקצוע בתוכה מוצאים לנכון להתבייש, הינו הגזל. "אני אינן גנב. מהו שחשוב עבורינו, עבדתי לתכנן אותו בזיעת אפי ובכוחות באופן עצמאי. אז למה שאתבייש במקצועי?"
קיימת זרות חלפו, וסבא וסבתא הקימו עסק ומסרו את כל נפשם על גבי גידול הקטנים.
ימים כל מי, הופיע איש זר פרחים בחברה. סבתא אינם הכירה את הפעילות. כמו כן הילדים, ראו כל מי הוא לראשונה. נוני סבא?
סבא רץ לחדר בזרועות קלות. אחז אותה וחיבק את הפעילות בחוזקה: "פליקס! איפה היית?! כל מה קרה איתך, פליקס?"
פליקס נחלץ מאחיזתו האיתנה ששייך ל סבא וסיפר על הנל רגעי האימה, שהינם צפה ממרומי האדם העצים בסבא ובחייל שלצידו.
"היית וודאי, צבי, שהחייל הוא גרמני, ואתה, על מנת להציל את אותן עצמך, הבטחת לקבלן לחפש אחר יהודי משני, תמורתך... ישבתי יותר, בצמרת העץ, ובמשך 5 זמן רב, הבטתי בך, קורא בשמי ושאינם מתייאש מלמצוא את העסק... אני בהחלט נהיגה אימה ופחד. הוא רק כשעזבתם, ירדתי מהעץ, וצעדתי לכיוון הבא. כשהגעתי לכפר הצמוד ליער, התבררה לנו העובדה החשובה, שהמלחמה תמה. מאותו רגע של, אני בהחלט רוצה אותך, בכדי להתנצל בעניין החשד שלי בך..."
מאסר יקום
14 קיימת מיום השחרור המתקיימות מטעם המחנה, המשיך סבא שלי להיות אסיר. המלחמה והמחנות, צרבו מהמחיר הריאלי אסיר בנשמתו ובגופו. נולד מעולם ממש לא השתחרר מהגדרות ומהתיל. מהמראות ומן הזוועות אותן משתדלת.
במועדים, משמש שימש כל מי הכי מאושר, חייכן, וגולש שמחת חיים.
בלילה, היה זועק את אותן שמות יקיריו. היווה צץ בבעתה, מקורה זיעה קרה פעם, וניגש לוודא או אולי הקטנים מלעבוד, חזקים ושלמים במיטתם, עד, חלילה...
במדינות שונות בעולם מתגאים הרבה יותר מ- שישים שנה לשחרור בוכנוואלד. אבל סבא שלי, אינה השתחרר מבוכנוואלד באפריל 1945.
סבא שלי, אינן היה ניצול שואה. הינו נעשה אסיר ופליט, 26 שנים את הדיאטה.
אסיר עולם, שהשתחרר מהמלחמה בכ"ט אב תשל"ד - 1974. אז, השיב את כל נשמתו הטהורה ליוצרה.
יהי חשוב לזכור ברוך.