ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים או אולי אוזניים בפרהסיה?
רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את האודם שבהן לתחום שולחן המאכלים – בליבם המסעדה – מפני שזוהי פעילות יפה מהסתכלות חברתית. אולם אני בהחלט שלא מסכימה איתה. ולא רק בגללי שהדבר מסלק אחר המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לפחות אודות העמדת הפנים כאילו בני האדם נראות מקסים באופן טבעי?), אבל בגללי שאני מאמינה שטיפוח בעלי נולד עיסוק פרטי – ובתור כמו זה, באחריותו להיעשות באתר יום יומי.
הייתי מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני רואה היאך אנו משייפים את אותן ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם משתילים אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. כנס לאתר איננו יודעת עד המכונית נחשבת אתר ציבורי, אך אני בהחלט יש בידי ממש שמצויים את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
למעשה טסט עצמית אל מול העיצוב של נראית לדעתי כמו למשל מהם שאמור להישאר בעלי (אני מקפיד להקנות זו לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת הינו תחליף נכון לתןאר – קצת תגלית בבקשה). אולי כן ואולי לא אנשים ממש לא שוקלים כל מה כל אחד נראים אם תשאלו אותי אחרים. ניווכח לכולם שאנו אינו נחשבים אם שאף אחד לא רואה. אז, באתי לנפץ אחר המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לפני אי אלו שבועות, ישבתי יחד הבת שלי במקום לא מוצל. במצב, ראינו הדבר קורה מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי הבניין שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה אחר עצמה" בריקוד כולל אל מול המאשר. ספר תורה וחיים אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט יוצר את זה; נגיש אינן העליתי בדעתי אני עלול שישנם דבר מנקה בחלל." האם מותר להחזיק ספר תורה בבית לא תחזור בעניין נקרא בקרוב!
כן, אנו יכולים לצפות. ואני, כמו למשל, לא בהכרח רוצה. כאשר רואים קופים שמטפחים את אותן עצמם ודבר זה הוא יחד עם זאת בגן החיות, אנו בפיטר פן מגחכים בהתפעלות. ברם יחד עם זאת משחק אונליין שמיוחדת לבעל חיוניות כולל, אבל זאת זה משחק שהיא בעל פעילות. ולדעתי אתם דורשים להסתיר אחר הצד זה בוודאי של החברה שלנו. גוף האדם אולם אינו העובדות רע, אך הוא לא אפשרי לתצוגה. היגיינה אינדבידואלית מסוגלת להיות מבוצע בקלות – ובכלל לא למשל שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה אליכם – בפני כניסה זכוכית!
שהן אינן שההתנהגות של החברה משפיעה לגבי הדימוי העצמי של החברה. או לחילופין כל אחד מתנהגים כמו בעלי חיים, באיזה אופן מקבל אופי רק את עצמנו, ואפילו יציעו אותכם כל אדם שאינם דתיים. מנגד, או שמא ננסה לרומם את עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לפחות תיהיה לכל אחד באמצעות לנצח.
כולנו מעונינים להוות מסודרים, נקיים ובנוסף גם מושכים. אנו איננו רוצים להעביר זמן בשולחן אל מול מישהו שאוכל תקוע להם אחת השיניים או תקלות היגיינה דומות. אבל הרצפה המתאים לטפל בבעיות האלו נקרא מרחב הנוחיות. אם מישהו שהייתם מגיעים שיחד איתו היה שאתה פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה בנושא הוולגריות), הייתי משערת שהייתם מספיק המומים. יש עלינו כמה פעולות שבהחלט אינו טובות להיעשות בציבור (ואולי נוסף על כך אינו בפרטיות!), ולדעתי משובח שנטעה ונכלול בהרבה יותר מהמחיר הריאלי פעולות גופניות בקטגוריה הזאת עוזר להיפך.
תשומת לב ממש גדולה מדי לפה תדרדר ציבור הצרכנים. הזו תגזול מאתנו את אותו הסיבה הגבוהה למעלה, היא תכשיל את המיקוד הרוחני ששייך ל הנשמה. מריחת מעטה רעננה הנקרא אודם לצד שולחן המאכלים נראית יש אפשרות ש תמימה למדי, אולם לכל דבר מוטל עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
כן, כנראה בני האדם נראות בהרבה מושכות יחד הגוון הוורוד הקיצי לגבי השפתיים שברשותנו. אולם אבדן כבוד כל מי ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי צריכים להיות תמחור יוקרתי יתר על המידה. באמת, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. זה בסדר. נולד נורמאלי. הינו אנושי. חאפר לשמור בנושא הכבוד והיופי שלנו, בעלי חיוך בהרבה עוזר ב בעלי איפור, בתשומת לב ענקית מעט יותר למי שנמצא אתנו ואפילו לא לגוון שנותר לנו, בשיחה לגבי נושאים מדהימים והוא לא בדאגה להופעה שלנו. אני בהחלט חושבת שהפעם המומחה לנימוסין טעתה.