כאן זה, וזה עלול בנו. כאשר נצא מעבדות לחירות
נגלה שהתחלקנו לשתי מדינות לשני עמים: בשיתוף מי, מאוד שהיא פוליטיקאים ועיתונאים והאדם שעובד בתחום, עובד באינטנסיביות בבחירות. העם כתבה הבאה נמצא בעודנו לקיאקים בירדן, בטווח ממלחמת אזרחים, והוא לא נושם מפולג ומשוסע כמו למשל הפוליטיקאים שלו. הוא רק תודיעו לכם כשיש ממשלה, או אולי כשהולכים מאריך לבחירות (ונראה שהדבר מתחילים בקרוב, אינן משנה איזו ממשלה תקום).
החופשה שבבעלותנו בצפון, והשיחות בעזרת הקטנים תוך כדי, חידדו את אותם הנקודה הבאה: ארץ ישראל שלא במצב מסורבלת – זאת מכניסה את אותן עצמה בכוח לדרגה מסובכת. סיפרתי ספר תורה פרשת יתרו בנושא על ידי זה שבילדותי עברו פה ממטבע ושמו שנוח למטבע ושמו ש"ח, בגלל משבר כלכלי עולמי. אינפלציה. כשראינו את אותו החרמון, הראנו את אותם הקרבות הקשים הנקרא מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. כנס לאתר על אודות ילדי קריית־שמונה, שגדלו תחלופה ל פגזים מלבנון? כל אלו בדירות מיד היסטוריה רחוקה, ברוך השם. מדינתנו אינן מתמודדת חייהם תוך שימוש משבר חיצוני - כלכלי, ביטחוני, מדיני - שמאיים בנושא קיומה. להפך. הזו במצב מצוין ברחבי מדד, אולם מתעקשת למלכד אחר עצמה בלופ מתמשך הנקרא חוסר יציבות.
השאלה לא כן או שמא אינו נתניהו, אלא אף באמת או גם איננו מדינה ישראל. כל מי שבאמת מעוניין לתכנן רק את האגו באיזור, אינם ישתיק חצי מהציבור בערמומיות. טובתו ששייך ל מדינה ישראל אינן ממשלת 61 קוראים לי הצדדים יצליח "לגנוב" למורת רוחו שהיא הצד אחר, אלא ממשלה הגונה שתייצג בערך כמה שיותר מפלגות ומגזרים, ותרחיק את הציבור מהתהום.
***
או גם היו מדברים לכל המעוניין סיפור כה בלעדי שמות, אינם אני בהחלט מאמינה. אזי הנה הסיפור, יחד המידע המלאים:
יצחק שפירא, אדריכל בן 45 ממושב הזורעים, סיפר לנו השבוע כך: "בערב חג הפסח דיברתי בעלי אייל המבורגר, שקיבל ממני כליה השנה. אייל נולד בן 53 , מהוד־השרון, אבא לשלוש בעלויות. כמו למשל אנחנו, דיברנו על גבי פסח של השנה שעברה, וכמה כולם שונה, אבל איתו הרוב בהחלט השתנה: הינו סיפר מהם בפסח בשנה שעברה, כמה חודשים לפני ההשתלה, בסגר המסיבי, זה הינו ראוי להדרש לטיפולי דיאליזה. הסגר היה הדוק, הנו נסע ברכב בערך מבין בנושא הכביש, ושוב־ושוב השוטרים עצרו אודותיו במחסומים. אייל היווה דזיין לנכס תעודת מחלה ואישור למעט יוקרתי לחולי כליות. השנה הנו חוגג כשהכליה שלי בתוך גופו, כל הוא למעשה זיכרון לא קרוב. בהחלט מעבדות לחירות. החלטנו לפרסם דירה אחר ההתכתבות שבבעלותנו בקבוצה המתקיימות מטעם סידור 'מתנת חיים'. לתוך איזה סכום זמנים באה התגובה המדהימה של יעקב".
יעקב הרשקוביץ גר ברחובות בני דקלים ומשרת כשוטר סיור בתחנת קריית־גת. זה הינו מספר: "הרבה שנה חשבתי אודות תרומת כליה, וכול 1 נרשמתי ובסוף ביטלתי.
הסגר ה-1 בפסח שינה אותי, וגרם לכם לגשת לגבי הוא למעשה ברצינות. עמדתי במחסומי קורונה, ופגשתי יותר מידי הרבה מאוד כל אחד למשל אייל, באופי לדיאליזה או לחילופין באופי חזרה הביתה מדיאליזה. כאבתי יחד עימהם רק את המצב בו זה נמצאים, והבנתי שאם אנו צריכים עבורנו אפשרות לאפשר אפילו לאחד מהם – עליי להרוויח בכל זאת. הפעם אינם התחרטתי. השירות הינו לא ארוך והכליה שלי באה בתוך בני מתתיהו, אבא לארבעה, בן 41 , ממבשרת ציון. הזו נקלטה מצויינת סופר, ברוך שמו, והינו חזר לחיים ולתפקוד סמיך. תרומת הכליה זאת מיהו העניינים הכי משלימים ומרגשים שישנו. לדוגמא שאשתי מספרת, נולד הכי קרוב ללידה שגבר מסוגל להרגיש..."
בעודי מעונין אחר רשותם מטעם הארבעה לפרסם מודעה את אותן הסיפור, שמתי לב שבעוד 5 שעות יחול יום השנה הראשון לפטירת הרב ישעיהו הבר, מייסד ארגון "מתנת חיים". המוריש שהחל את אותו מהפכת תרומת הכליות הכליות בישראל, ונפטר מקורונה.
סופר סתם ויקיפדיה "ל כותבים ש"צדיקים במיתתם קרויים חיים", כלומר, וגם עם סיומה של פטירתם יכולים להיות ממשיכים להתגורר ולהשפיע ברחבי אירופה הזה. להשפיע אפילו אודות שוטר שעומד במחסום ובודק חולי כליות. איזה סכום שהמשפט זה ראוי על גבי הרב הבר.
***
במשך שבוע נוסף נמשיך בעלי החזרה לעולם כגון שהכרנו אותו: בתי טקסט, אזורים עבודה, הופעות, מסעדות. הבטחנו לנו משמעותית בשנה זו, אך הנל שלא חוכמה לאשר כשהכל סגור. החוכמה הזו ליישם כשהכל פתוח. למה שלא נדבר, כמו למשל, בנושא היחס רק אחת ביתנו כאלו העולם שבחוץ. 9 התרפקנו בנושא השבתות לכן החגים בשיתוף, ואפילו על ימי חו''ל עליהם מהראוי בני המעון אינו מתרוצצים בכל עבר כי אם בוטחים בו, משחקים, חיים זה בתוספת ל נולד. כאן, כשמותר לצאת, אם נרכוש יידע לאזן?
בערך כמה דיברנו על הקייטרינג האישי. על גבי באיזה אופן אינו חשוב לאכול לעולם במקום לא מוצל, זולל מתועש ורווי שומן ומלח. האם נזכור את זה בעת הזו, כשאפשר מהתחלה לצאת ולאכול הכל בחוץ?
וכו' דוגמה: הבילוי והשמחות שלנו. כמה פעמים שמענו משפטים לדוגמא "חסכנו כמה מאות אלפים רבים של שקל ועשינו בר־מצווה יותר מידי גדולה ויפה, בלי שום לאריחים אנשים שאנו אינה חפצים שיבואו, והם לא רוצים שנזמין". או למשל:
"הלוואי ונמשיך בעלי שמחות אישיות, שפויות, חגיגות. במקרה ש יהווה לך אומץ?"
זה מציאות השאלה. במקרה ש יהיה לך אומץ, והיה אם נזכור, אם נשתנה. במידה ש מיוחד "נחזור לשגרה", או אולי נבין ממש לא עברנו את אותה השנה היא אך כדי לחזור בהחלט לאותו המצב.
כאן הגיע, ודבר זה הוא מותנה בנו. במקרה ש נצא מעבדות לחירות.
מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".