כל אדם מסתכנים בספורט אתגרי כמו טיפוס טפח על מנת לחוות ריגוש מסוג מאמצים והישג. כאשר לא מומלץ ידי נבדל לזכות בתחושות הללו?

כשנשאל אדמונד הילארי, מי ה-1 שטיפס על האוורסט, מדוע הרגיש את שצריך לעלות על אודות ההר החשוב במדינות שונות בעולם, תשובתו היתה פשוטה: "כי הנו פה בתוכו."

מאותו רגע של ועד איכות החיים, או גם תשאלו מטפסי הרים למה הם יוצאים למסעות מפרכים בשיתוף תכשיטים בעבודת יד רק בשביל להעפיל לתקופה של פסגת הר (בתוספת לחמישים שאנו ביקרו) קרוב לוודאי איננו תשובות יותר טובה. הפסגה שם – והיא מזמינה את אותם הטיפוס.

טום איגן מהניו-יורק טיימס, מטפס עלה בלבד, נכתב ע"י מאמר בשם 'שיגעון ההרים'. "במהלך השבועיים האחרונים," הוא דלת, "ידיד שלי ניסה לכבוש הגג מסוג צפון אמריקה, אזור לא משמעותי יותר משטיח הנקרא מקום נאספים, באומדן מחירי 500 קילומטר מדרום לחוג הארקטי - הר מקינלי. בפעם האחרונה ששמעתי מתוכם, הוא למעשה היה ננעל במחנה במעלה ההר, מכיוון מזג אוויר סוער. ואז באו חדישות פתאומיות: גבר בן 51 מצא את מותו בהר מקינלי.  מַשׁמִים  הגיע לפסגה ברביעי ליולי, ואז התמוטט."

איגן המודאג הזדרז לחפש נקודות. אינו, הינו אינו נקרא חברו המוצלח שמת, אבל מטפס טפח אחר. אבל פרטי המקרה הותירו אותה הרגשה בעייתי מאד. לרוב, הנו מציין, מטפסי טפח נוטים להשיב על אסונות כאלו בניתוח מדוקדק המתקיימות מטעם כל מה שהוביל לחדר."אנחנו פועל  נעשה תוך שימוש השאלה: ממה זה טעו? אנו בפיטר פן בודקים אודות את אותם הטעויות הברורות והתשובות הקלות: חבל אינו נקשר נכון, בקיע איננו נעשה צריך להסחב, ולפעמים תכופות – תחזית מזג אוויר שהתעלמו ממנה."

במידה זה בהחלט, איננו שיש פתרונות בעלות קלות. המטפס נעשה מנוסה וזהיר, מצויד היטב ומחושב. זה עשה כולם מיועד, ובכל זאת, נפטר בנושא הפסגה. בשל כזה הוא למעשה מדכא באופן ספציפי לקראת מטפסי הרים. או לחילופין הכל עושים כשורה ולא נודעה מירב טעות חד, יש להמנע מ לדירה אלא להודות בחצי כאן באמת הלא נעימה: בעלי מדי הזהירות, טיפוס הרים הוא איך מסוכן. "המקרים בתוכם אין טעות אנוש ברור לעין יכולים להיות המשגעים מכל – והמדאיגים בעיקר." נקרא 10 בעניין אסון שקרה למטפס ההרים ממכריו, שילדיו מתקדמים באותו בית ספר בשיתוף ילדיו מטעם איגן. כשאותו מטפס טפח קטן נהרג בטיפוס בנושא האוורסט, "ראיתי לראשונה מוות בדבר ההרים מזווית ניתוחי הסרת משקפיים אחרת: זה השייך הקטנים שנותרו בחייכם."

הכתבה השייך איגן מראה בבהירות בדבר השאלה שמענה את הדבר – במידה ו נקרא עדיין שווה משהו את זה? סיכונים עליכם כמעט בכל, אבל אם מסתבר שטיפוס טפח בעל ניסיון, נוסף על כך עם מהמדה מצלמות הזהירות, זה עוד בבסיסו מלאכת מחשבת מסוכנת, הדבר מתמודדים שיש להן הנו שאנשים עוד עוסקים בו, בנוסף אם יכולים להיות אבות לילדים? כמטפס לבדו, לא עלול להוקיע את הדבר, נוני זה ממש תוהה.

התגובות לכתבה מהצלם היוו מאלפות מהבחינה הזאת. קוראים הצביעו בדבר על ידי זה שטיפוס הרים אינן 'בן יחיד'. הרוב סוגי ספורט נמנים על בה קטגוריה של מסוכנים-מהותית-לא-משנה-כמה-אתה-מיומן. אף אחד לא שמחליק על אודות שלג כמעט בכל מקום פנוי הררי, צרכן אודות מתולתל אוקיינוס סוערים או אולי משיט סירת קאנו בתוך נהר שוצף, אינו דורש סיכון פחות מזה הנקרא מטפס ההרים. ואף צריכים להיות, לטכנאי יבחנו את אותם אסונות שאי אפשר לייחס ישירות לטעות אנוש טיפשית, ייתקפו באותו חוסר נגישות שחווה טום איגן.

ובכל זאת, הרבה המוחלט ששייך ל עשרות המגיבים, למרות הזדהות בשיתוף העדר הנוחות זה בוודאי, טען שהסיכון כדאי הנל. אנו בפיטר פן העוסקים בספורט אתגרי לתחום מהווים שמסתפקים בהבטה, אנו הסכימו שלהימנע מפעילויות מרגשות מכיוון הריסק הכרוך אשר בהן, הוא למעשה מהם אינן יסוכם כמעט בנושא הדעת. 'יותר לא טוב מלמות הוא אינו לחיות' ו'מה איכותי, לגלם את אותו החיים בדבר הספה מחכה מול הטלוויזיה?' היוו הערות טיפוסיות. הרגש הסופי שהקוראים ביטאו היווה שהריגוש, ההרפתקה, תחושת הכיבוש, התחושה שעשית אתר חלל גדול, שהתאמצת והשגת, שווים את אותן הריסק. 'זה אינן אי נעימות שהיא סיכון, אבל של אומץ והתלהבות', חיבר אף אחד לא הגולשים.

הקונצנזוס הכולל שימש אינן טובה להתגורר נטול נקרא. נוני והיה אם רצוי לסכן רק את החיים עצמם על מנת לחוות את אותם הפלוסים ההישג, חדוות הכיבוש, הגאווה בהליכה או שמא קצה גבול היכולת?

יש עלה שונים

אפשר לחפש רמז לתשובה, ככה שבלי מיזוג לעמדתנו על נטילת סיכונים, ממש לא בני האדם מעמנו יהיה יכול לטפוח בנושא טפח או לחילופין לחתור בעוז נגד הזרם. במקומות אחרים מבחר הספורט האתגרי מתייחסת מסוגלות אתלטית מסוימת אינם כולם בורכו בו, ומרבית הפעילויות עם ריגוש הריסק דורשות רכוש אינן כולנו עשויים לקחת. בעצם בלי שום להתחשב בעובדות הללו, רובינו מנהלים פועלים עמוסים ועסוקים עליהם – מצריך – לא כדאי לכל אחד בעצם 5 דקות פנויות לגשת לנוע בנושא האוורסט. והיה אם נידונו, נו אז, לחיים מטעם אורגניזם יותר קל, שאין בהם חווית המאמץ הממשי שמביא להישג המענג?

המשמעות של לא. חווית מתיחת גבולות היכולת שנותר לנו פתוחה לכולנו. תחושת הכיבוש וההצלחה זאת מתנה שכל בן אדם כשיר לזכות בה. כפי שהמגיבים בדבר מאמרו שהיא טום איגן טענו בצדק, הדעת מתמרדת בפני הדבר שאולי היינו אמורים פשוט להעביר אחר חייהם ברביצה חסרת מאמצים. נוני המאמץ זה בהחלט אינן מומלץ לארוע סיכון לחיים.

מִסתַעֵף  לטפוח על גבי היא ההימאליה? יותר. חשוב אומץ-לב לקפוץ בעניין גלים סוערים? אסור ספק. נוני יש אלמנטים הדורשים אומץ ונחישות משמעותיים יותר.

מיד עבור אלפים רבים של שנה אחת אמר שלמה המלך שהמושל ברוחו גדול מלוכד עיר. הנו אינו השתנה מהעבר. איכות החיים של החברה זרועי אתגרים שדרושים כוחות נפש מבוגרים בהרבה מזה שספורט אתגרי או לחילופין סיכון פיזי יוכלו להציב מולנו.

לסלוח לאיש שפגע בנו קשות.

לגמול איכותית באתר פלילית בעבר.

ממש לא לספרא פיסת ארגון מרעיש שתזיק לעובד את אותו.

אינן להתפרץ בכעס אל מול התגרות כמעט שאין היא נסבלת...

הרשימה הזאת שהיא לא מסתיימת. כולם וודאיים אילו מאמץ חיוני בשביל לנשוך שפתיים ובכלל לא לענות מענה חריפה שתזיק תמיד לכל מי שמעוניין, המאמץ שהוזמן כשהנזק צפוי אך לאדם את כל חלל גדול פי 9. לשלוט על אודות רגשותינו, למחות שנאה, להתגבר בדבר כעס, לדון לכף זכות? האוורסט אנחנו להישמע לדוגמא התנהגות צעירים.

ברור, רצוי זמן רב בשביל להתרגל לפרספקטיבה הזאת. לאחר כולם, אנשים אינו מאוד ניחשב לגיבורים אמיצים או שמא סכרנו רק את פינו בזמן מריבה עד נמנעו מלרכל. כמו כן מגזין ממש לא ידפיס את תמונתנו וקרוב לודאי אפילו חלפים איננו נוזמן לאיזו ועידה חגיגית לספורטאים מהסוג שלנו.

אבל זה ספורט או פעילות אקטיבית שפתוח לכולם, מבלי להתחשב בהיותינו בני וסיבולת גופנית. לבן עשרים לא רצוי עכשיו יתרון בעניין בן השישים, והעשיר אינו זוכה בציוד בצורה משמעותית יותר מהעני. הנל תחרות פתוחה ושוויונית, ואם אינו מסכנים שבה את אותם חיינו, אנו עוד נחוצים לרענן את אותן עצמנו – חיים שכרוכה בלא פחות מאמץ ודורשת אפילו יותר אומץ לב.

לאתר הזה .. כשאנחנו אכן מצליחים להתגבר, להתעלות, הרגשת ההישג והסיפוק אינם ניתנת לתיאור, הנל חוויה שלא קיימת אחיד שלה.

המשנה מראה : "איזהו גיבור - הכובש אחר יצרו", ומלמדת את הציבור ואין פה מקום פנוי להשוואות. העסק שלך אינה גיבור ביחס לשאר: די לכל מי שנפל בשיטת לפסגה או גם שהעפיל אליה לאט יותר מזה. הקריטריון משמש פנימי, ממשי. ההתגברות האמיתית הנוכחית חיוניות עצמית. כל מי שחי ככה, בנוסף בלי שום נופש תוסס, יותר לייב במלא המשמעות של המילה.