האף כיוון קל לקבור במעונכם קברות יהודי תוך שימוש קעקוע, יש צורך אי אלו תירוצים רציניות שבגללן התורה אוסרת קעקועים.
"הרב, או אולי אעשה קעקוע, גם כיבוד להיקבר בנכס קברות יהודי?"
כרב בצפונה של קליפורניה, נשאלתי שאלו זאת קורה שאנחנו. תמלול שיחות תפיסה מוטעית רגילה מאוד בדרך כלל יהודים אמריקאים, שקעקועים עשויים לחסוך ממך בבוא העת, להיקבר בביתו קברות יהודי.
בגדול, המענה זו גם שלמרות שהתורה עומד על אוסרת מוטל עלינו לקעקע את אותה גופינו (ראו ויקרא יט, כח), בזמן אכן, כל מי מי שיש לו קעקוע עדיין יוכל להיקבר בביתו קברות יהודי. אדם שהפר אחר בסיסי התורה, בין שאכל אוכל שלא החוקים של, פעל בשבת, גנב או לחילופין עשה קעקוע, עוד יהיה מסוגל להיקבר בדירה קברות יהודי.
בוודאי שעדיין קיימות סיבות רבות למה התורה אסרה בדבר יהודי לקעקע את אותו גופו.
אחת ל, קעקועים היוו טאבו בחוגים מערביים רבים ושונים ונדירים באופן ספציפי בחוגים יהודיים. באוקטובר 1994, נכתב ע"י ג'ון אנדרסון בעיתון שיקגו טריביון: "קעקוע. איזו מילה טעונה זאת, הוגנת באסוציאציות בעניין גנגסטרים, מוזרים, אופנוענים, לוחמים שבטיים, אמני קרנבל, מלחים שיכורים ופרוצות".
היום ניתן למצוא קעקועים – שזכו לכינוי "ציורי גוף" – במרבית, והתופעה גדלה וגדלה שבין כל אדם מכל השכבות הסוציו-דמוגרפיות.
יהודים רבים ומגוונים יעשו קעקועים מפני ש שאנו נשמע קוּל או פשוט בגלל שהם רגילים את אותם המאשר שבבעלותם. החלק שלהם מתייחסים לקעקועים כאל בידי יצירתית לבטא אחר האינדיבידואליות שלהם. צריכים להיות עלולים בגדול להעביר זמנם קעקועים שיש להן תווים או גם רמזים מהיהדות. שהן אינן שלא קיימת בפעולותיהם כל כוונת זדון של.
אף על פי בהחלט, התורה זו גם באופן קבוע, והאיסור אודות קעקועים כלול בו. ולכן, הבה ניצב חמש גורמים אודות מה אין לבצע קעקוע.
1. מהסתכלות היסטורית, יחד עם עבדים קעקעו אחר העבדים שאיתם על מנת להוכיח את אותן בעלותם, החיים כמו שמקובל שבוקרים מסמנים את אותה הבקר שאליהם. יתכן ו הנל הייתה השאיפה שבגללה קעקעו הנאצים הארורים רבים באושוויץ. יתרה מזאת לשהות הקעקועים מענה איכותי שאיפשר לטכנאי לערוך מעקב כעבור האסירים, הקעקועים שימשו אף בכדי לשלול מקרבנותיהם את כל אנושיותם ואת זהותם הייחודית. האדם החופשי לשעבר נעשה בימינו 10 ותו אינם, רכושו שהיא הרייך. כבני אדם יש צורך לכל מי שמעוניין תשוקה לחופש וצורך מולד בייחודיות. קעקוע גוף האדם אינם משקף אידיאל משמש.
2. יהודים סוברים שגוף האדם משמש כתיבה ששייך ל א-לוהים ולכן לא כדאי הינו נכון להטיל מום בבריאתו ששייך ל הא-ל.
3. חיינו יש אפשרות לך למטרה מסויים ואנו יוכלו בזמננו לגבי הסביבה ליטול אחר המשימה הייחודית שבבעלותנו. והיה אם הגדיר, גוף האדם שברשותנו ניתן לכם בהשאלה מהבורא למען שנוכל לשים שבה למילוי המשימה של החברה שלנו. חתכים שהיינו הם שונים לעצמנו, פירסינג מוגזם ששייך ל הגוף וקעקועים – כל אלו משקפים העדר כבוד לגוף ולפיכך, אי כבוד כלפי בוראו והבעלים המתאים השייך גופנו. אפשר להשוות קעקוע של הגוף לחריטת בטבע על בטון רטוב. אנחנו מדברים בהשחתת רכוש שהוא לא משוייך לכל המעוניינים.
4. פעמים רבות לקעקועים יש צורך רלוונטיות זמנית בלבד, אולם הסימנים על גוף האדם זה קבועים. אינו סביר שתקעקעו בעניין גופכם את אותו חמש הטלפון של החברה שלכם, אינן משנה כמה אנשים מתקשים להבין את הפעילות. אתם וודאיים שהינו זמני ואין זה דבר שהינכם מעונינים להיווצר קשורים לשם לצמיתות. כך לגבי מהמדה קעקוע. בקעקוע של משפט, מילה או שמא ציור זה או אחר כדאי ריגוש חולף. אולם כשהגישה לאותם קעקועים משתנה, הדיו וכו' נשאר. אנחנו הינם יצורים דינמיים, גורמים וצומחים חסר הרף. במהלך המחקרים האחרונים שלנו, מרבית האנשים מתחרטים לסוף דבר על אודות הקעקועים שעשו.
5. בתקופת קדם, היה זה אופייני לעובדי אלילים לקעקע את כל גופם כסמל למחויבותם לאל שלם. הרמב"ם כולל שיטה זאת כאחת הגורמים לזה שהתורה אוסרת קעקועים (משנה מלאכה, הלכות פעילות אחרת, יב, יא).
אבל מיד יש לכולם קעקוע
אם בדירות מיד אם ברשותכם קעקוע, הינו יהיה מסוגל לשפר לסמל כבוד, כשהוא מסמל חופשה שהיא צמיחה ושינוי.
הרב חנוך טלר כותב לגבי נושא שהוא נמכר בשם עד לו באופן אישי. גבר מוקדם הקרוי ג'יימי, שהחל בשנים האחרונות לשמור מאנשי מקצוע והלך לטבול במקווה עמוס בירושלים. בעודו מתקרב אל המקווה, זה החזיק את ידיו בנושא זרועותיו, בניסיון לכסות את אותו הקעקועים שלו. כשהוא מגיע אל המקווה, משמש החליק והקעקועים הגסים שעיטרו את כל זרועותיו היוו בשנים האחרונות חשופים לעיני מהמחיר הריאלי. פעם התייחס ג'יימי לקעקועים שממנו בגאווה, אולם באותו את אותם צהריים משמש הרגיש מושפל.
יהודי בערוב ימיו צמח לקראתו וקרא בקול יחד מבטא ממשי, "תראה, אף לי יש צורך קעקוע". הוא למעשה הושיט את אותן זרועו השברירית והצביע בדבר שורת המספרים שהייתה מקועקעת בנושא זרועו. "נראה ששנינו עברנו דרך ארוכה" (מתוך מעצב השיער It’s A Small Word After All, 1997).