הדבר להנגיש את עת השואה לילדים זאטוטים ברוסיה?

הדבר להנגיש את עת השואה לילדים זאטוטים ברוסיה?

לרבים ממכם "יום השואה" מסמל יום מטעם צער וכאב מוחשי.

אם הנכם נמנים לגבי בני הדור ה-3 לזוועות השואה, והוריכם דברו וספרו, אז יתאפשר לכם לכל אחד להתחבר ולכאוב. אך לרבים ממכם, מספר ימים השואה מנוכר ורחוק. בייחוד לילדים ביננו ברוח ובנפש, המשקיעים את אותן משאביהם בבניית עתידם בישראל ובעולם (בתקווה אינה ירדו לברלין לא לפני מחאת ה"מילקי", או שמא לאנגליה לקבל הוראה חינם לא רצוי כסף).

שיחקתי לדמיין היאך להנגיש ולחבר את אותן הסטודנטים המוסקבאים ליום השואה. לרובם, הקונוטציה למאורע משמש זה גבורה וגאווה. הרוסים מציגים ובטוחים בנצחונם במערכה. חלק מהם נסעו למחנות ולגטאות לפי העמקת הזהות היהודית, הזדעזעו מתוך המראות, אולם בעצם הזכרנו בגלל קשה להם לחשוב בשפה ששייך ל בת ימינו – מהי שואה?

לפתוח לא קל, להמחיש - פשוט יוצא דופן. נוני בזעיר אנפין.

חילקתי זאת לקבוצות הנקרא חמש. מהמדה חבורה קיבלה "כובע". היוו לנו: קבוצת בוגרים שהציגו מייסדים שהיא תנועת בני נוער יהודית יוצאת מוצלחת בבוסטון, קבוצת מדענים המפתחת תרופה למחלה חשוכת מרפא, סגל משפטנים המתמחים בפלילים ובפגיעה בקטינים, וועידת רבנים הנפוצה כמעט כל יהודי התפוצות.

המשימה שהיא הקבוצות היתה טובה. אודותיהם לספרא מטרות, אמצעים, תקציב, הצלחות בפועל ותוכנית עבודה להמשך. מרשים הינו לבחון אחר המשתתפים מתוך אתרים אחרים לנעלי הדמות שבו יכולים להיות יש בכוחם לייצג. חשבו, דנו, התפלפלו והציגו את אותם דבריהם לכולנו. ללא כל עוררין, פעולתם היתה נכונה. לאחר מחיאות הכפיים וקריאות העידוד, ביקשתי מכול משפחה להחזיק את כל ניירות שבו אנו עובדים, ולקרוע זה לגזרים.

אינם בהכרח האמינו שאני גדולה.

לא שיש עשויים.

צריכים להיות ביקשו לוותר על אודות התרגיל, ולעבור למסקנה.

איננו ויתרתי.

צריכים להיות קרעו את אותם הגליון לגזרים, לחלקם שיש דמעות בזוויות העיניים.

שמעון כהן סופר סתם  הבא – כל משפחה העבירה את אותן גזרי הדף בידה לקבוצה הסמוכה, וזו האחרונה ניסתה להדביק את אותם הקרעים בנייר סלוטפ. עם תום פסיפס של נוסף חלקים או גם שלוש אנחנו התיאשו. הפעילות היתה עבודת נמלי אש הנחשבות למסוכנות ביותר וכמעט בלתי אפשרית.

הבנתם?

וזו היתה רק חתיכת נייר.

כיום תסבירו עבורינו, כיצד סבא הנקרא בעלי שאיבד את כל אשתו ושמונת ילדיו בעניין לא מטופח שספגה דם קדושים, אזר כוחות נפש, עלה ארצה, נישא בשנית והוליד יאריך ילדים? בנה את כל הריסות חייו מאריך בסיומה של החורבן הגדול?

אינן בכדי זמן השואה במצב לשלהי חודש ניסן, כשמייד לאחריו חודש אייר בה כל אחד מציינים ומוקירים אחר עצמאותה המתקיימות מטעם מדינה. בחג הפסח, שבה פסח אלוקים על אודות בתי בני העם היהודי אנחנו חוגגים את אותן יציאתנו מעבדות לחרות. העובד הבלעדי בעניין חרות את זה – הוא למעשה ריבונו השייך תחום.  "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה" (שמות, פרק יב).

חודש אייר יוכל אפילו נולד לחרות, אולם נבדל לניסן אותה אלוקים גאל את אותן עמו לחרות, באייר, הגאולה הזו בבחינת "אתערותא דלתתא" (התעוררות הנקרא רבים ברחבי העולם הזה). כגון שאולי היינו רואים במקור הבא: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?" (חומש במדבר, פרק ט')

לשיער היוו נגשים לברר רק את דעתי, הייתי פוסקת מכיוון ש בשנה לפניכם יקריבו את אותם הפסח במועדו, ובשנה זו, אינם מאוד – "עבר זמנו, בטל קרבנו".



מסתבר, שמשה רבנו סבר יוצא דופן...

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה, לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ, כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ." (חומש במדבר, שם).

חיים סבר כי יש לטענתם מקום שראוי, והוא שאל את אותן האל מהו יבצעו העובדים אותם שלא יכלו לפתח את כל הפסח במועדו?! תשובתו מפתיעה: כיוון שהם כבר מעוניינים להגאל, וביוזמתם צריכים להיות פנו אליך, לכן, שיחגגו את הפסח בחודש אייר.

* * *

אנחנו אותם שיש רחוקים, כואבים, נדכאים ואין זה חגגו את אותן הפסח, לא ויתרו. נלחמו. נגשו למנהיג לבדוק הזדמנות אחרת. לפרט דף נספח המתקיימות מטעם גאולה בספר הדורות. וההזדמנות ניתנה. בחודש אייר. צדיקים אשר ראו בעיניהם את אותן התופת האיומה ואבדו את היקרים לו – ממש לא ויתרו. נלחמו, נאחזו חזק באמונתם הפנימית שנותרה, הוסיפו לכתוב הגאולה את אותו העמוד הממשי מטעם עוצמה הגאולה בחודש אייר.






לאתר מהאתר  לא אבדה תקוותם. אנו פירות עמלם