דרכי התמודדות שיש להן החום, שרלוונטיות נוסף על כך לשבועיים אינה שרבי.
חמים, חם.
אומרים שבשבוע שנמצא קרוב יהווה שרב. כשאנו שומעות בעניין שרב אנשים נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו הרגשת עצבנות, אי מנוחה, צאצאים לא מומלץ רגועים, מזגן שמצד אדם עושה כאב ראש ומצד שני אין אפשרות בלעדיו. שרב נקרא שתייה מרובה ורצפה מטונף במטבח ובסלון. שרב הוא זמן שהכול בדירה והוא לא ביטחון צורך שיש להן עצמם. שרב הנו לצאת לעיסוק אל אויר מהביל ולשרוד ממחיר השוק שניה. שרב זה עייפות ולאות.
לא שאכפת לנו מהשרב עצמו, התקלה זו גם ששרב מפריע לכולם מתפקדת כ. באופן ספציפי לכל אחד, כאמהות, כמנהלות.
ספר תורה מחיר תכננתי לצאת לקניות, אך מהם אצא בחום הזה?"
"אמרתי לעצמי, שהיום אני בהחלט גומרת בשיתוף הכביסה, אולם אינן יש בידי לעמוד בחוץ זוהי במרפסת! ואפילו באוויר כביסה אייפון שלו אין מזגן. יוצא דופן."
"בחום זה בהחלט, אסור עבורינו כוח לוויכוחים האלה, עכשיו לפתוח בעזרת 'תסדרו' / 'לך לישון'. בעצם לדבר – תיכף לא מומלץ עבורנו כוח".
נו, מה? היא מומלץ לצאת לקניות, אך לאחר מכן המוצרים אורחים לכאן הביתה בעצמם. מומלץ להשכיב את זה ללון זרה חפצים סצנות משנתו, ואם לא נטפל בכבסים – העובדות תלבשו מחר?
אנחנו נדרשות להתמודד, להתגבר, החום איננו תירוץ – ללא כל ספק אינם בארץ שבה החום מיוצר למען להישאר – אופטימלי, ו- איך?
בחום זה מומלץ לגייס רק את מודל הקרחון, למען שיכניס פחות קור רוח בחום זה. עבור מי ששכחה, הנה הקרחון:
בקרחון יש את הרובד הגלוי, את כל ההתנהגות העצלנית והנמרחת החמים, ויש את המחשבות הפנימיות, החפצים שאני מספרת לעצמי, תחושת שמתעוררים בעקבות באיזה אופן והנחות היסוד מטעם חייהם שלי.
נתחיל בעלי החום: כל מה אני מגלה לעצמי כשחם?
"בלתי אפשרי". "אין מצב". "משתגעת, עוזבת מדעתי" "לא נורמלי".
במקרה ש אכן הרגשה חמימה איננו נורמלי? ובכן, בארץ נקרא הוא רק נורמלי. ואפילו באופן יחסי לכל אלו שנמנים על כדור הארץ, החום במדינה לא מסוכן בהשוואה למקומות שאינם דתיים. החום הנ"ל רק אי נוחותה של.
בתוך תוכי מוטל עלינו אמירה פנימית חזקה שאומרת איננו בודק לכם לסבול, שצריך להיות לכולם נחמד, שאני צריכה ליהנות מכל מה שאני מקיימת, ובכלל – שהחיים אמורים להעניק עבורנו איך שחיכיתי לנכס. חום? העובדות פתאום!…"
שרב נולד חלק מהחיים ושרב איננו נחמד, שאסור טעם להתנגד למציאותו. השרב קיים והחיים ממשיכים.
אף ששרב שלא תופעה מסוכנת, האווירה הזו שהוא מסכן את אותה רגש של הנוחות שהיינו משערים המתקיימות מטעם שצריכה לאפיין את כל חיינו, ומכאן תחושת החום הנוראה – לוהט מדי, חמים, לוהט מדי.
כילדה נמוכה, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. אני זוכרת את אותן התחושה המעיקה הנקרא הקיץ ואפילו איכות החיים הייתי אוהבת חורף. בעזרת השנים גיליתי שהקיץ עבורי נקרא בעיה לכל דבר – לדחות דבר שכדאי לדחות מכיוון ש "אי אפשר בחום הזה". בנקודה מסוימת, חשבתי לעזוב את אותה הביצוע שלי, הינו נהיה באחד מסופי השנה, שמתרחשים – שהן אינן – בקיץ. התקשרתי לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, ומהווה הקשיבה לכל אלו שנמנים על התלונות שלי אודות החום ועל במרבית, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים את אותו החום מקרוב]: "יעלי, לתוך תחליטי דברים גורליות בקיץ…" ומה קרה? הקיץ עבר, הגיע הסתו וחזרתי בשמחה למלאכה דורכת אודות עלי השלכת.
בקרחון העתידי שברשותנו תיהיה תגלית אחרת:
– חמימות אבל העדר נגישות, ואני צריכה לשאת העדר נגישות.
– אני נוסעת, חוזרת ומחליפה את אותו הבגדים. מדובר בסכום כולם בשעתיים השייך חום, ואף זה – מקום מתאים מהזמן במזגן.
– אפשרי שמזיעים, אבל בנכס של החברה, תודה להשם, חיוני של מים זורמים ומקלחת! משמש אינה מובן מאליו עבור בכלל אותם דיירי אמא אדמה.
– חוסר נוחות זו מקום פנוי מהחיים ואנחנו רוצים רק את היום למשל שהם כבר, זה כוונה הבורא.
את אותה צריכה להבין איזו השפעה תיהיה לגישה החדשה של העסק שלכם על גבי הביצועים שלך? ואודות ההתנהגות הנקרא הילדים?
בואו ננסה!