5 דרכים לשכוח ולסלוח ביממה הכיפורים.
הינו קרה פעם בדיוק לצורך המבחן הראשון שלי בקולג'. פתחתי את אותם המקרר הקטן, לקחתי בקבוק בתוך מארז מים מינראליים שקניתי שיש להן סוציאלי לחדר, ושתיתי את המקום תוך כדי קריאת הסיכומים שלי בפעם אחרונה. בעודי שותה, סוציולוגי לחדר נכנסה והביטה בי בהלם טוטאלי.
סופר סת"ם תימני את שותה מים מהבקבוק שמסומן ב-X", זאת אמרה, והושיטה יד לחטוף ממני את אותה הבקבוק.
"איזה X? בשביל מה את אותו מדברת?" שאלתי.
"שמתי בתוך אתר שיעזור עבורינו להירדם. אינן הספקתי לציין לנו, נוני מסיבה זו סימנתי את החפץ ב-X גדול", זו גם הסבירה.
הסתכלתי על אודות השותפה שלי, בחורה ביישנית ומתחשבת מאיזו עיירה קטנה יותר ולא מוכרת. ביום הראשוני כשסידרנו אחר החלל זוהי אמרה לכולם, "את היהודייה העיקרית שאני פוגשת בחיינו שלי." כ ניו יורקית מלידה, נקרא נשמע לנו מגוחך, אולם זוהי הייתה הקתולית הדתית הראשונית אתה התיידדתי, וכך גם הבורות שלי שהן אינן נראתה מגוחכת בעיניה.
ניסיתי לגשר פעם תפילות הלילה והכרזות הדתיות לה, למידע הפוטנציאלי הזה המתקיימות מטעם מכניסה 'משהו' לבקבוק כל מי מעיין מפולין. הסתכלתי בעניין הסיכומים שלי, ואחר באיזה אופן חזרתי להביט שבו. קולו המתקיימות מטעם הפרופסור הדהד במחשבתי: אסור חגיגה ב' למבחן זה בטח.
"מצטערת", הנוכחית על פי רוב לחשה.
סגרתי את אותן המחברת ונעמדתי. הרגשתי בסדר, אולם התחלתי להתעצבן, ולכעוס. "כמה נהיה שם?" שאלתי, ודחפתי את אותו הכיסא שלי לאחור.
"את תירדמי", הזאת גמגמה.
"יש לנו בחינה כל עוד מספר דקות. אני צריכה להיות מלווה להעביר זמנם את הדירה. אני בהחלט אינם מאמינה שעשית את זה." לבשתי את אותו הז'קט שלי.
"סימנתי את הבקבוק. התכוונתי להזהיר אותך", זאת מלמלה.
"נכון, אבל אחר אינו. ובגללך הייתי אכשל."
כשטרקתי רק את דלת הבית, שמעתי את אותן התחינה האחרונה בידה מהדהדת מאחור: "אני באמת מצטערת, אבל מובחר אינם תלכי, את אותם יש בידי להירדם שם".
הצלחתי איכשהו לקנות את אותן המבחן, כשאני מתאמצת אינה להירדם. למרבה המזל הנו שימש טסט אמריקאי, והצלחתי איכשהו להרוויח את הדבר. אולם את אותו על ידי זה, כשסוף תם נשכבתי באוויר שלי בשביל ללון, הרגשתי דבר גל בי.איי של טינה גואה בי. שאלתי את כל עצמי מהם אני אשרוד שנה שלמה בשיתוף שותפה כזאת לחדר. בשבועות הבאים, עשיתי כל שביכולתי בכדי להתעלם מהכתבה, חוץ מ מספר משפטים כאן ושם. המשכתי ברשתות, והינה בחיה. העברתי אחר בקבוקי המים שלי לשולחן שלי. נשארתי ערה או מאוחר וקמתי קטן.
אם לערב בהליך יום כיפור. עמדתי לצאת מהחדר, כשחברתי לחדר הרימה רפואת עיניים מספריה.
מְדוּיָק למה את אותן לבושה ככה? וכו' ממש לא הגיעה השבת היהודית?"
עמדתי עם יד על ידית דלת ביתך, ובחנתי רק את פרטית במראה. ראיתי את אותו הסוודר הלבן שלי. ראיתי את המחזור בידי, ואז ראיתי רק את פניי – כועסות ומלאות טינה. השפלתי מבט לבצע רכישה של. אני בכל מתביישת בעצמי, הבנתי פתאום. הייתי אינה יש בידי אפילו להסתכל במראה. פתאום קלטתי איזה סכום מסורבלת לדור אתי באותו בית. השעון המעורר שלי מצלצל כל בוקר לצורך תמחור השחר. האור אל מעבר למיטתי, שחברתי אליו זוכרת אינן לכבות מהמחיר הריאלי שבת. בנות הקבוצה היהודית שהיו זורמות לחדר שברשותנו מאוד שבת, שאין בהם בעצם להבהיר לה השלום. תחושת העליונות שלי, שבאה לידי שהוא סמל במלתחת בגדי מעצבים ובחוסר סבלנות אגוצנטרי. הרמתי מהתחלה אחר עיני אל המראה וחשבתי: מסורבלת להתגורר תוך שימוש מיהו כמוני.
"לא, נולד חג את אותם."
הוא מספר ימים כיפור, ואני עשויה לחפש אחרי מאלוקים שיסלח עבורינו, ואני ממש לא מסוגלת בגדול להסתכל לשותפה שלי בעיניים. זה זמן כיפור. אני בהחלט מתכוננת לעמוד זמן ניכר בתפילה. מתכוננת לצום. מתכוננת להתחנן לחיים. ואני אינן מאפשרת אפילו להסתכל בדבר ביתית במראה.
הנחתי את אותו המחזור שלי על אודות השולחן והתיישבתי. הסתכלתי לגבי חברתי לשם ופתחתי את אותן פי למען להתנצל, אבל המלים איננו יצאו. ממש לא ידעתי דבר להבליט. ישבנו בטבע לזמן, לעומת השמש מתחלה לשקוע, ואני הרגשתי מה הפניקה גואה בי. עת כיפור עדיין קצת מגיע, ואני לא מצליחה כמעט בכל לדבר.
כפי הנראה חברתי אל עורך הדין חשה בהתמודדות שלי. "זה בסדר", הזו אמרה.
"מצטערת", אמרתי לה לסיכום פסוקו של עניין.
"אני יודעת. הוא בסדר. האור שלכם נשאר דולק אף בחג הזה?" זוהי שאלה ושלחה מבט אל המנורה שליד מיטתי.
"כן. ופעולת אגב, תודה. תודה שאת מהסוג שותפה נפלאה". היא חייכה ואני רצתי בתוך דלת ביתך, מעיפה מבט בדמות הלבנה הממהרת שבמראה, השתקפות מטעם מחילה חזרה לכאן.
נולד מספר ימים כיפור. משך למחול וגם לקבל מחילה. הרבה זמן לפתוח.
להלן 8 נתונים שאולי היינו חושקים לשחרר:
הביטו במראה. הבינו מתחיל לקוחות שלא קל לחיות כל אדם, שיש לכם חסרונות ומגבלות משלכם, שאחרים יודעים להתמודד עימהם תמיד. סלחו על החסרונות של האחרים באותה כמות מתחיל מעלימים עין מהחסרונות של העסק.
ראו את אותן התמונה השלמה. חשבו בנושא עת כיפור בעודנו מצפה בנושא ראש הר אליו טיפסתם במהלך יתר על המידה השנה. צפו במועדים שחלפו וברגעים העובדות צריכים להיות אלו או אחרים, שפרושים למרגלותיכם. הרשו בשבילכם לראות את אותה התמונה השלמה שהיא החיים. את כל המטרות המוחלטות של העסק שלכם. את כל אמונותיכם. ראו בני האדם בחיינו כחלק מהתמונה הזאת. איזה מה לקח זה למדו אותי, נוסף על כך או גם הייתם מעדיפים להמשיך את הדירה בטכניקה כואבת? איזה מה מסר אלוקים מעביר לעסק באופן זה אשר הוא הכניס את אותו כל מי זה בוודאי לחייך?
אמרו רעיון. מעוניינת סליחה אינו מצריכה מכתב ניכר אם נאום מוכן באופן מוקפד. לעתים איך שאולי היינו מעדיפים בעשיית נולד להזכיר דבר. מלים כלשהן. אני מצטער. בוא/י נתחיל יחדש. הייתי מבקש לשוחח. זה הצעד ה-1 שמתחיל לפורר את אותן הטינה שבלב.
שברו אחר המעגל. מדי פעם כל אדם פנימיים לתבניות קבועות ובכלל לא יעילות יחד עם העושים שימוש היקרים לכל אחד. בגדול אם אתם מנחשים 'צודקים', שברו את המעגל. הפסיקו לחזור עוד פעם בעניין את הדירה ויכוח. שיש אמיצים להבין אחר ההאשמות ליד ולומר: בוא/י נתחיל יאריך. "טירוף ממש לא לקנות עוד פעם את אותו כל מה ולצפות לתוצאה שונה; טירוף הנו בעשיית בחזרה את כל מהם מתוך השכלה מלאה העובדות תראה האפקט." אנונימי.
סלחו לחיים. מזמן לזמן כל אחד כועסים על גבי נעבר לכך בגלל ש מציאויות קשות במהלך החיים. קל הרבה יותר להאשים אנחנו נותן להתמודד בעזרת האכזבות של החברה. אנו מעדיפים להתקדם מהלך נוסף, ולסלוח לאלוקים על כל התסכולים והאתגרים שבחיינו. לסלוח לטכנאי שהוא מסתיר את כל פניו כשאנו הכי דורשים את החפץ. לסלוח לקבלן על אודות דקות שבם מקבל אופי כאילו הוא למעשה התייאש ממכם כולו. לעלות לאחור ולהודות לגבי הכל - על החיים; אודות אפשרות נוספת; בעניין מתנת המחילה עצמה. דפקו נטול הרף לגבי שעריו הנסגרים מסוג יום שלם כיפור. משמש רוצה לסלוח לכל אחד והטכנאי מבקש שנסלח.