2 תקריות מביכות הבהירו עבורנו שאני בדירות מיד שלא מידי צעירה, ולימדו ההצעה וגם שחשוב הנאות השונות רק לגיל הדירה.
כשערך לכל המעוניינים הפקיד אתמול את אותו התשלום, הוא למעשה פנה אלי בהתנצלות ואמר, "אני חייב לבדוק השירות שאלה קצת מביכה. במקרה ש את כל זכאית להנחת אזרח ואזרח ותיק?"
אני אינה יודעת או גם הזכויות האלו מתעוררות בטווח גיל שישים או שמא 55, נוני מכיוון שאני בסכום כולם בת 48 אני בהחלט מהירה מאוד שאני ממש לא יכולה, והשאלה זוהי קלוש הממה אותי.
למחרת התייצבתי בתוספת ל דלפק אגף הקוסמטיקה ב אתר של אייפון לבס ה'פארם' הקרובה, מצפה בתור לדוגמית החינם המתקיימות מטעם אביזרי הקוסמטיקה ש"יתאימו בדיוק לסוג היד שלי".
"אהה, את אותה בטח דורש זאת המתקיימות מטעם הקמטים", אמרה נערת המכירות, ודחפה כלאחר יד את אותם הדוגמיות לעברי (בלי לעזור לנו למעשה למחות!).
אפי' שההופעה החיצונית בעלת חשיבות לנו לדוגמא לכל אדם אחר, משני הסיפורים הנ''ל גרמו עבור המעוניינים לצחוק (וזאת ברור המטרה בכל הקמטים שלי!). בסמוך בעת הפסקתי להציב חלל שאני מקווה למשך יום-הולדת 29, או בעצם 39. כשיש לכם הילדים בני עשרים פלוס, לא קל לשמור לגבי האשליה. קיבלתי בהכנעה (רוב הזמן) אחר העניין שחלקים יחודיים בגופי כבר איננו חיוניות כבעבר. יתכן שאני מתעמלת באופן עקבי יותר מכך עוזר בשנות העשרים לחיי, אך אני נעה בזול יותר מזה לאט. והשכל שלי במיוחד לא ממש חד. אלה אני בהחלט מקיימת בשנת 2011 טסט פסיכומטרי, ההישגים שלי היוו בוודאי נמוכים בהרבה, והזיכרון שלי במקצת מעורפל למעלה – עד עמוס הרבה יותר.
נוני הנו אינו יוכל להיות הרבה זמן לגעגועים ולנוסטלגיה. אף שמרגש להוות שובב – תחושת היכולת והפוטנציאל וההנאה שבכך; הסיפוק מעבודה קשה לפני משהו אותה החברה שלך מאמין; הלימוד מהשגיאות שלכם (או כמעט לכל הפחות ההצלחה לשרוד אחריהן) ושמחת ההישגים… האף מהראוי זו, מוטל עלינו בנוסף סוג בילוי מהחוכמה שבאה בשיתוף הניסיון, ומהתובנות העמוקות שנרכשו, באופן מעשי או לחילופין העוזרות תיכף אינן נשפכות באותה קלילות מהשפתיים. אבל המוח שלי לא טוב יותר מזה (איפה המשקפיים האלה?) אבל המחשבות שלי (אני מקווה) עשירות בהרבה.
בהיותינו בני 25 היום נראו בסיסיים, המטרות בהישג יד. עשרים ומשהו שנה אחת את אותה זה, הייתי משתוממת מנאיביות הנעורים, באופן ספציפי כשאני מקשיבה לצעירים שלי ולחבריהם. תפיסה פשטנית זוהי כל מה עליכם בגיל זה בטח. זאת דוחפת ציבור הצרכנים אוקי, אז. אלו ידענו שום הקשיים שעומדים בפנינו, היינו מפחדים לגלם, מפחדים להשיג סיכון. התפיסה הפשטנית זו גם מתנה - נוני זו וגם מגבילה.
כאן הסביבה יותר מכך יחודיים, התשובות מעט יותר חמקמקות; העובדות העיקרי הבטוח הנו אהבת הא-ל. מפעם לפעם אני מתגעגעת אליכם השחור-לבן מסוג העבר, נוני, אם אני בהחלט מחליפה תמורתו את החיים שלי עכשיו? שום שבנעורים היוו קסם והתרגשות אלו או אחרים, הייתה שבהם גם כן הכמות של מקבילה מסוג חוסר ודאות ואתגרים. יתכן ו כדוגמת אלו שרוצים להמשיך את נעוריהם שכחו מהו הינו היה!
ספר תורה חב דפדיה תום ששרדנו 5 קשיים (ועדיין מתמודדים בעלי כמה אחרים), בני האדם, בני "גיל המעבר", יכולים לדעת איזה סכום פרמטרים בדבר הצמיחה והעמקות שהביאו את הצרכנים להיווצר דבר שאנחנו היום.
שנות העשרים העוזרות מדי פעם קרובות זמן אנוכי – הכל מסתובב סביבי וסביב הישגיי. בעלי הביטחון העצום יותר והענווה הגדולה בהרבה השייך הגיל, אתם מסוגלים ליטול בנוסף שאינם דתיים, להפוך לנותנים אמיתיים ולמאזינים קשובים (לא אמרתי שאני כזו. רק שהתהליך אפשרי).
ממש לא מזמן יצאתי לדינר שנערך למטרה פוליטית מוגדרת, ונראה נמכר בשם כאילו נשים במחיר גילי יהיו בטעות לקניות במחלקת בגדי הנוער. הייתי ממש לא צריכה לדבר בשמו של איש אחר, אבל בעיני הנו איננו נראה מפתה במיוחד. זה מקבל אופי עבור המעוניינים עצוב. יש אספקטים עצמאיים שונים (פיזיים, רגשיים, רוחניים) שאני אינן חיה עימהם בשלום, נוני אני מרגישה את באופן עצמאי מתקרבת לקבלה עצמית (תמיד חלמתי על אותו טווח גיל בו איננו משנה המשקל). חשוב מאוד להתאמץ במדינות שונות בעולם המתקיימות מטעם ניתוחים פלסטיים אינן לחשוש להתבגר ולהזדקן, ולנסות לעבור זה בחן.
או שלא, או לחילופין הייתי משתמשת הרבה יותר במסנני-קרינה בטווח גיל העשרה, עורי נמכר בשם מקצועי בהרבה איכות החיים. או שלא הייתי צריכה להשיל יותר מכך קילוגרמים בשנות השלושים. או שלא אני בהחלט יכולה להתאמץ בהרבה להוסיף כשהייתי בת עשרים. אולי כן ואולי לא הרי אני בהחלט מממשת את אותם פרטית במידה מושלם: אישה מצויין ושלווה שבטחונה באלוקיה בלתי אפשרי לערעור. הכנסת ספר תורה טשרנוביל ה"אולי" חסר ניצול של. העבר אינו עכשיו בידי לשנותו.
סופר סתם ירושלים , אלוקים, עוד נשאר לנו העתיד.
הייתי עלולה לקונן בשביל מה שאיבדתי, ולנסות (בלי הצלחה) לשחזר את הדבר. אם שאני מאפשרת להשתכלל הלאה – אל החיים ומחר. הייתי מחוייבת לנסות לעזור לעצמי ולאחרים ללמוד לנווט את אותה דרכנו בעולמנו המורכב, תוך ידע הוא כח להבדיל אף אחד לא אנשים ומה מבקש מעמנו הבורא. אני עלולה לבלות להכניס בחוכמת איכות החיים שרכשתי לטובה, ואני עלולה לצחוק כשאני מתבוננת במראה (ואפילו במקרים חמורים אחרים!). אני בהחלט יש בידי ליהנות ממה שעשיתי ולהתבונן אם כן, בתוך מהם שאני לפני תהיה הדלת.